לוקמיה היא מחלת סרטן המתפתחת בתאי הדם הצעירים המצויים במח העצם, ומהווה כ-30% מכלל מחלות הסרטן בילדים. מח העצם הוא רקמה שבה נוצרים תאי הדם: כדוריות דם אדומות, כדוריות דם לבנות וטסיות הדם. מחלת לוקמיה מתפתחת מבלסטים, תאי דם צעירים ולא בשלים, אשר באופן נורמלי, מתפתחים ומבשילים לכדוריות הדם השונות, לרוב לכדוריות דם לבנות. כאשר מספר הבלסטים גדל במח העצם מעבר לכמות התקינה - חל עיכוב בהתפתחותם של תאי הדם התקינים.
ברוב המקרים, כאשר הבלסטים מתרבים ללא בקרה, ומתפשטים ממח העצם אל מחזור הדם, ניתן לאתרם בבדיקת דם רגילה (המצביעה לרוב על עלייה בתאי דם הלבנים - ספירה לבנה). במקרים אחרים, ייתכן שיופיעו רק מעט בלסטים בדם והספירה הלבנה לא תשתנה בהרבה. המונח ׳לוקמיה׳ אינו מתייחס למחלה אחת, אלא כולל סוגים שונים של סרטן הדם: לוקמיה כרונית בעיקרה נחשבת כמחלה של מבוגרים ונדירה מאוד בילדים, ולוקמיה חריפה מופיעה בפתאומיות ומתפתחת במהירות. לוקמיה חריפה מחולקת לשתי קבוצות עיקריות: לוקמיה מיאלואידית, נדירה יותר בילדים, הכוללת תתי-קבוצות נוספות, ולוקמיה לימפטית, השכיחה יותר בילדים, ואף היא כוללת תתי-קבוצות נוספות.
מחלה זו מופיעה כאשר נפגע המסלול הלימפואידי, ונוצרים ללא בקרה תאים לימפוציטים צעירים (לימפובלסטים) שאינם מתפתחים. לוקמיה לימפובלסטית חריפה מהווה כ-75% מכלל מחלות הלוקמיה בילדים. לימפוציטים תקינים מורכבים בעיקר משני סוגי תאים, תאי T ותאי B. אם התאים התפתחו לשלב של תאי T או B, לפני שהפכו לסרטניים, המחלה נקראת לוקמיה של תאי B או T, בהתאם לסוג התאים הסרטניים. הגורמים למחלה זו אינם ידועים.
כאשר תאי לוקמיה מתרבים במח העצם - הם פוגעים בייצור תאי הדם התקינים. לכן, ילדים חולי לוקמיה מתעייפים בקלות רבה, כתוצאה ממחסור בכדוריות הדם האדומות (אנמיה). בעקבות מחסור בטסיות הדם מופיעים על גופם חבורות ודימומים, ולעתים ייתכנו זיהומים שונים כתוצאה ממחסור בכדוריות הדם הלבנות.
קרוב לוודאי שהילד ירגיש חולה ויתלונן על כאבים בגפיים, או שבלוטות הלימפה בגופו יהיו נפוחות. בשלב הראשון, תסמיני המחלה יהיו דומים לאלו של שפעת נגיפית, אך כאשר הם נמשכים יותר משבוע, או שניים, האבחנה בדרך כלל מתבהרת.
חשוב להדגיש, כי סימנים דומים עשויים להופיע במצבים רבים אחרים, גם במחלות שאינן ממאירות. בכל מקרה של הופעת אחד מתסמינים אלו - יש לפנות לרופא המטפל בהקדם לבירור רפואי וטיפול.
בדיקת דם תצביע, בדרך כלל, על מספר נמוך של כדוריות דם לבנות תקינות ועל נוכחותם של תאים בלתי תקינים. בכדי לאשר את האבחנה הסופית - תילקח דגימה ממח העצם ויתבצע דיקור מותני, בכדי לראות אם נוזל השדרה מכיל תאים סרטניים. ייתכן שיהיה צורך בבדיקות נוספות, כמו גם בביצוע חוזר של דגימת מח העצם.
טיפול כימי הוא הטיפול העיקרי במחלה זו, והוא מורכב ממספר שלבים:
מרבית הילדים מחלימים ממחלה זו. אם המחלה מופיעה שוב, סיכון העלול להתרחש בדרך כלל בשלוש השנים הראשונות עם סיום הטיפול, ניתן לבצע טיפולים נוספים, כמו גם השתלת מח עצם. לעתים רחוקות, קיימות תופעות לוואי ארוכות טווח. מרבית הילדים המחלימים ממחלה זו גדלים ומתפתחים באופן תקין.
במקרים של לוקמיה עם סיכויים נמוכים יותר לריפוי או לוקמיה נשנית, ניתן לשקול טיפול אימונותרפי בתאי T כימריים (Car T cells). בטיפול זה תאי T מוצאים מהגוף, ובטכנולוגיה של הנדסה גנטית עוברים שינוי שמאפשר להם לייצר קולטנים המזהים תאי סרטן. תאים אלו מוחזרים לגוף בעירוי לווריד. אחת התרופות החדשות בתחום האימונותרפיה, הנמצאת בסל התרופות באינדיקציות מסוימות, היא בלינאטומומאב - Blinatumomab (בלינסייטו® - ®Blincyto)*.*או תרופות המכילות חומר פעיל דומה, בעלות שמות מסחריים אחרים.
כאמור, לוקמיה היא מחלה של כדוריות הדם הלבנות. כל תאי הדם נוצרים במח העצם, מתאי גזע (תאי דם צעירים). ישנם שני סוגים עיקריים של כדוריות דם לבנות, לימפוציטים ונויטרופילים. נויטרופילים מתפתחים מתאים לא בשלים במסלול המיאלואידי. אם תאים אלו הופכים לסרטניים, סוג הלוקמיה נקרא לוקמיה מיאלואידית. הגורמים למחלה אינם ידועים, תסמיני המחלה דומים לאלו של לוקמיה לימפובלסטית חריפה.
בדיקת דם מראה בדרך כלל על מספר נמוך של כדוריות דם לבנות תקינות, ועל נוכחותם של תאים לא תקינים. בכדי לאשר את האבחנה תתבצע דגימת מח עצם, ובדיקות מעבדה נוספות יסייעו בזיהוי סוג המחלה המדויק. הרופא יבצע ניקור מותני בכדי לראות אם נוזל חוט השדרה מכיל תאים סרטניים. ייתכן שיהיה צורך בבדיקות נוספות, בהתאם לתסמיני המטופל.
כימותרפיה היא הטיפול העיקרי במחלה זו. בדרך כלל משתמשים בשתיים או שלוש תרופות כימיות במחזור טיפול אחד, הנמשך כחמישה עד עשרה ימים. סך הכל, יינתנו ארבעה או חמישה מחזורי טיפול, בהפרשים של כחודש. הטיפול כולו נמשך כחצי שנה. מכיוון שהתרופות הכימיות פוגעות גם בתאי הדם הבריאים, בתקופה זו ייתכנו זיהומים, אשר יצריכו מהחולה, לעתים, לשהות בבית החולים.
הטיפול הראשוני (השראת הפוגה - Induction) הוא בדרך כלל טיפול כימי אינטנסיבי, הניתן באשפוז, ומלווה לעתים בתופעות לוואי כגון זיהום ונטייה לדימומים. ישנם סוגים שונים של לוקמיה מיאלואידית חריפה. באחת מהן, M3 (לוקמיה פרומיאלוציטית חריפה), מקובל כיום לטפל בכימותרפיה בשילוב עם חומצה רטינואית (ויטמין A).
מטרת הטיפול הראשוני היא הפוגה (רמיסיה) בהתפתחות המחלה, כאשר מטרת הטיפולים אחריו תהיה החלמה מלאה. לחלק מהמטופלים יומלץ רק על טיפול כימי, אך ישנם מקרים בהם יומלץ גם על השתלת מח עצם ועל טיפולים מכוונני מטרה (ביולוגיים) חדשים.
מרבית הילדים מחלימים מ-AML. אם יש חזרה של המחלה, זה בדרך כלל קורה בשנה עד חמש השנים הראשונות לאחר הפסקת הטיפול. במקרים אלה מבצעים השתלת מח עצם.