מבוא
מבנה העור
סוגים של סרטן העור
גורמי סיכון לסרטן העור
תסמינים של סרטן העור
כיצד מתבצעת האבחנה?
הטיפול בסרטן העור
ניתוח
טיפול בקרינה (רדיותרפיה)
טיפולים מקומיים
טיפול מכוונן (ממוקד מטרה)
טיפול כימי (כימותרפיה)
סרטן עור מסוג תאי מרקל (Merkel Cell Skin Cancer)
מהם הסיכויים לחזרת הגידול?
מעקב
מחקרים (ניסויים) קליניים
התמודדות רגשית עם מחלת הסרטן
מערך התמיכה, המידע והסיוע של האגודה למלחמה בסרטן לחולים, מחלימים ולבני משפחותיהם
המידע המובא בהמשך עוסק בסרטן העור, ומטרתו לשפוך אור על אבחון המחלה, סוגי הטיפולים, תופעות הלוואי וההתמודדות. עם זאת, מידע זה הוא כללי בלבד, ורק הצוות הרפואי המטפל בך ומכיר היטב את פרטי הרקע הרפואי שלך ואת נתוני מחלתך, יכול לייעץ לך בכל הנוגע לטיפול.
איברי הגוף ורקמותיו מורכבים מאבני בניין קטנות הקרויות תאים. סרטן הוא מחלה של תאים אלה. תאים בחלקים שונים של הגוף עשויים להיות שונים זה מזה בתפקוד ובמראה, אולם רובם מתחדשים באותה צורה, כלומר באמצעות חלוקה. בדרך כלל חלוקת תאים זו מתרחשת באופן מסודר ומבוקר. אם התהליך יוצא משליטה מסיבה כלשהי, ממשיכים התאים להתחלק ללא בקרה ונוצר גוש תאים הקרוי גידול. גידולים עשויים להיות שפירים או ממאירים.
בגידול שפיר התאים אינם מתפשטים לאיברים אחרים בגוף – אך אם הם ממשיכים לגדול באזור המקורי, הם עלולים לגרום ללחץ ופגיעה באיברים הסמוכים.
גידול ממאיר מורכב מתאים בעלי יכולת התפשטות כגרורות. ללא טיפול, הוא עלול לפלוש לרקמות סמוכות ולהרוס אותן. לעיתים תאים ניתקים מן הגידול המקורי (הראשוני) ומתפשטים כגרורות לאיברים אחרים בגוף, דרך מחזור הדם או מערכת הלימפה. כשתאים אלה מגיעים לאזור חדש, הם עלולים להמשיך להתחלק וליצור גושים חדשים הקרויים גידול משני (שניוני) או גרורה.
חשוב להבין שלמחלת הסרטן אין גורם או סוג אחד של טיפול. קיימים למעלה מ-100 סוגי סרטן שונים, לכל אחד מהם שם, התנהגות וטיפול הייחודיים לו.
העור הוא האיבר הגדול ביותר בגוף ומהווה שכבת כיסוי חיצונית לגוף, ולו תפקידים רבים:
העור מורכב משתי שכבות עיקריות:
אפידרמיס (Epidermis) - שכבה שטחית חיצונית
דרמיס (Dermis) - שכבה פנימית
האפידרמיס מורכב משלושה סוגי תאים. רוב התאים הם תאי קשקש (Squamous cells), המייצרים חומר חלבוני הנקרא קראטין. בבסיס האפידרמיס מצויה שכבת תאים עגולים הנקראים תאי בסיס (Basal cells). בתוך שכבת תאי הבסיס מפוזרים תאים נוספים הנקראים מלנוציטים, אלו הם תאים המייצרים פיגמנט בגוון חום – מלנין (Melanin), שנותן לעור את צבעו הטבעי. כשהעור חשוף לשמש, המלנוציטים מייצרים יותר מלנין והעור נראה שזוף וכהה יותר מצבעו הטבעי.
הדרמיס מכיל כלי דם, צינורות לימפה, זקיקי שיער, בלוטות שומן, בלוטות זיעה ורקמת חיבור. בלוטות הזיעה מפרישות את נוזל הזיעה, המסייע בוויסות חום הגוף והפרשת חומרי פסולת. בלוטות השומן מפרישות חומר שמנוני - חלב - השומר על העור מפני יובש. הזיעה והשומן מופרשים על פני העור דרך פתחים זעירים הנקראים נקבוביות העור.
כמו סוגי סרטן אחרים, סרטן העור מתחיל בהתרבות בלתי מבוקרת של תאים. חלק מגידולי העור אינם ממאירים, והם גורמים לבעיות הנובעות בעיקר ממיקומם וגודלם. בהיעדר טיפול מתאים, הגידולים הממאירים עלולים להתפשט ולחדור לרקמות אשר מסביבן. סרטן העור הוא אחד מסוגי הסרטן הנפוצים בעולם.
נגעים טרום ממאירים העלולים להפוך ממאירים במיעוט המקרים:
נגע המופיע ככתם מחוספס על העור החשוף שנפגע מקרינת UV. קרטוזיס אקטיני מופיע בעיקר בפנים, על הקרקפת (בקרחת), במפתח החזה, גב הידיים והאמות בהיעדר טיפול, קרטוזיס אקטיני עלול להפוך במשך השנים לסרטן עור מסוג תאי הקשקש (SCC).
נגע עור המופיע ככתם אדום-חום של עור יבש וקשקשי. מחלת בואן מכונה לעיתים 'סרטן תאי קשקש מקומי בלתי פולשני' (In situ), והיא תוצאה של שגשוג לא תקין של תאי קשקש בשכבת העור החיצונית, האפידרמיס. תאים אלו מוגבלים לאפידרמיס. אם הגידול אינו מטופל, מחלת בואן יכולה להפוך לסרטן פולשני של תאי הקשקש.
קיימים שלושה סוגים עיקריים של סרטן העור:
סרטן של תאי הבסיס המצויים בתחתית האפידרמיס. זהו סרטן נפוץ מאוד, המהווה כ-80% ממקרי סרטן העור שאינם מלנומה. ברוב המקרים הוא מתפתח לאט מאוד, וכמעט שאינו מתפשט לאיברים אחרים בגוף. כמעט כל חולי ה-BCC המקבלים טיפול מתאים, יגיעו להחלמה מלאה. לעיתים חלק מהמקרים הם אגרסיביים, ואם אינם מטופלים הם עלולים להתפשט לשכבות עמוקות יותר בעור ולעיתים לעצמות. במיעוט המקרים, עלולה להיות חזרה של הגידול לאזור המטופל, מה שמכונה 'חזרה מקומית'.
סרטן של תאי הקשקש, המצויים בשכבה החיצונית של העור. זהו הסוג השני הנפוץ ביותר של סרטן עור שאינו מלנומה (כ-20%), וכאשר ניתן לו טיפול, שיעורי הריפוי מלאים. לרוב, SCC מתפשט לאט, ורק בהיעדר טיפול יתפשט לאיברים אחרים בגוף. לעיתים גידולים אלו עשויים להיות אגרסיביים יותר ולהתפשט בשלב מוקדם.
ל-SCC קיים תת-סוג הנקרא קרטואקנטומה (Keratoacanthoma). מדובר בנגע גדול, מורם מעל פני העור, המופיע לרוב על חלקי עור החשופים לשמש. ניתן לטפל בנגעים אלה במידת הצורך באמצעים המשמשים לטיפול ביתר המקרים של סרטן העור.
סוג נפוץ פחות של סרטן העור, המתנהג באופן אחר מ-BCC, SCC. מלנומה עלולה לגדול במהירות ולהתפתח למחלה גרורתית, ויש לאבחן ולטפל בה בשלב מוקדם ככל האפשר.
קרצינומה של תאי מרקל (Merkel cell carcinoma) - סוג נדיר של סרטן עור. ראו פרטים בהמשך לגבי אבחון וטיפול.
לימפומה של העור - סוג נדיר של סרטן מערכת הלימפה מסוג לימפומה שאינה הודג'קין (NHL) המתחלק לשני סוגים: לימפומות העור של תאי T:(Mycosis Fungoides, מיקוזיס פונגואידס)וכן לימפומת העור של תאי B. גם סוגים אלה מתבטאים בנגעים בעור, אך הטיפול בהם שונה מהטיפול בסרטן תאי בסיס וקשקש.
קפושי סרקומה (Kaposi's sarcoma) - גידול נדיר שמקורו בתאים המצפים את החלק הפנימי של כלי הדם והלימפה, המופיע לרוב ככתמים סגלגלים בעור. קיים ויכוח בספרות האם קפושי סרקומה הוא גידול סרטני.
סרקומה מסוגים אחרים.
לאגודה למלחמה בסרטן מידע וחומרי הסברה על סוגי סרטן אלה. ניתן לפנות ללא תשלום ל'טלמידע'® של האגודה למלחמה בסרטן בשיחת חינם לטל' 1-800-599-995 או לעיין בהן באתר האגודה.
חשיפה לקרני UV (קרינה אולטרה סגולה) של השמש, היא הגורם העיקרי למרבית סוגי סרטן העור. קרינת UV פוגעת בדנ"א של תאי האפידרמיס, ועם השנים יכולה לגרום לסרטן העור. חשיפה מרובה לשמש או כוויות שמש בילדות, הם גורמי סיכון להתפתחות סרטן העור בגיל מבוגר יותר, בעיקר מסוג SCC וגם BCC לרוב לאחר גיל 40. עם זאת, התחלואה בסרטן עור מסוג תאי בסיס עלתה באופן משמעותי בעשורים האחרונים וכן נצפית גם ירידה משמעותית בגיל החולים. יותר נשים חולות בסרטן של תאי בסיס מאשר בעבר. עם זאת, עדיין רוב החולים הם גברים.
סרטן העור נפוץ היום יותר מאשר בעבר בשל תוחלת החיים הגבוהה יותר של אנשים, שגורמת לחשיפה מרובה יותר לשמש. אנשים שעובדים בחוץ חשופים הרבה יותר לקרינת השמש ונמצאים בסיכון מוגבר לחלות בסרטן העור. לאנשים בהירי עור, במיוחד אדומי שיער וזהובי שיער, יש נטייה מוגברת לחלות בסרטן העור, מאחר ובעורם יש מעט מלנין, שמעבר לגוון שהוא נותן לעור הוא גם מייצר הגנה מסוימת מפני קרינת השמש. לכן, אנשים כהי עור הם בעלי סיכון נמוך לחלות ב-BCC או SCC. עם זאת, גם באנשים בעלי עור כהה עלול להתפתח סרטן מסוג סרטן תאי קשקש, שבדרך כלל מופיע באזורים שהיו מודלקים קודם או באזורי כוויות או פציעות, דבר שאינו תלוי בגוון העור.
שימוש במיטות שיזוף ובמנורות שיזוף מעלה משמעותית את הסיכון לחלות בסוגים מסוימים של סרטן העור.
אם היית חולה בסרטן העור בעבר, הסיכון שלך לפתח סרטן עור נוסף באותו מיקום ('גידול מקומי חוזר') או במיקום אחר בגוף, גבוה יותר משל כלל האוכלוסייה.
אם קיבלת בעבר טיפולי קרינה (רדיותרפיה), אתה עלול לחלות בסרטן העור, בעיקר מסוג תאים בזליים BCC, בשלב מאוחר יותר בחיים.
כאשר מערכת החיסון מוחלשת, קיים סיכון מוגבר לחלות בסרטן העור, בעיקר מסוג תאי קשקש, אך גם בסרטן עור מסוג תאים בזליים ובמלנומה. דוגמה לבעלי מערכת חיסון מוחלשת:
גורם אפשרי נוסף ונדיר לסרטן העור מסוג שאינו מלנומה הוא חשיפת יתר לכימיקלים מסוימים, לרוב במסגרת תעסוקתית. אם אתה חשוף לכימיקלים במקום העבודה, עליך להצטייד בציוד מגן. יש להקפיד על הוראות היצרן בעת שימוש בכימיקלים בבית.
לבני משפחה קרובים יש לרוב את אותו סוג עור, שעלול להגביר את הסיכון להתפתחות סרטן העור. בכ-10% ממקרי מלנומה ממאירה של העור יתפתח הגידול גם בבן משפחה נוסף, כחלק מהתסמונת של מלנומה משפחתית (Familial Melanoma). במצבים גנטיים נדירים, כמו תסמונת גורלין או קסרודרמה פיגמנטוזום (XP), עולה הסיכון להתפתחות סרטן העור שאינו מלנומה.
גברים נמצאים בסיכון גבוה מעט יותר לחלות בסרטן עור לעומת נשים.
סרטן עור מסוג תאי קשקש SCC ומסוג תאי בסיס BCC עלול להופיע במגוון מופעים. הוא לרוב אינו גורמים לכאב, גדל באיטיות ויכול להופיע בכל מקום בגוף.
לרוב מתפתח בחלקי עור שנחשפים לשמש באופן תדיר, במיוחד הפנים, הראש והצוואר. הגידול עלול להיראות כך:
סרטן עור מסוג תאי קשקש מתפתח בדרך כלל באזורים שהיו חשופים לשמש. באנשים חיוורי עור הוא נוטה להתפתח בפנים, צוואר, קרחת, זרועות, גב כף היד ובחלק התחתון של הרגליים. באנשים כהי עור הוא מתפתח גם באזורים שלא נחשפו לשמש, בעיקר בחלק התחתון של הרגליים, בבטן ובגב, באיברי המין או באזורים שהיו מצולקים לאורך זמן, למשל בצלקת עקב כוויה. הגידול יכול להיראות כך:
אם אתה מבחין בתופעה חריגה בעור, שהופיעה לאחרונה ואינה נרפאת בתוך ארבעה שבועות, יש להיבדק אצל רופא עור. מומלץ לצלם ממצאים חריגים לצורך תיעוד, כדי לעקוב אחר התפתחותם. כמו כן, יש לזכור כי שינוי בנגע שהתפתח על העור אינו בהכרח נגע קדם סרטני או סרטני והוא יכול להעיד על תהליך שפיר, בעיקר במבוגרים.
הבדיקה העצמית של העור מאפשרת לגלות גידול עור בשלב מוקדם מאוד של התפתחותו, ובכך תורמת לסיכויי החלמה מרביים. מומלץ לבצע את הבדיקה מיד לאחר מקלחת, בחדר מואר היטב. יש להיעזר במראה המשקפת את הגוף כולו ובמראה ידנית לסריקת החלק האחורי של הגוף שישתקף במראה הקדמית הגדולה. יש לסרוק את העור מכף רגל ועד ראש, פנים, צוואר ואוזניים. לבדיקת עור הקרקפת אפשר להיעזר בבן משפחה, כדי שאפשר יהיה לבדוק גם את העור שבין שערות הראש. יש לסרוק את הגב, העורף, הגפיים לכל אורכן, את כפות הידיים והרגליים ובכלל זה גם את הציפורניים, לבדוק את אזור איבר המין ופי הטבעת. מומלץ לחזור על הבדיקה כל חודשיים. באמצעות הבדיקה יכול כל אדם להכיר היטב את השומות הקבועות, כתמי הלידה ופגמים אחרים על פני גופו ולהבחין בשינוי או בהופעת נגע חדש.
במקרים מיוחדים, ולמי שיש מספר רב של שומות, מומלץ לתעד בצילום את אזור השומות לצורך השוואה. רצוי שהצילום יהיה צבעוני. חשוב לציין את תאריך הצילום ואת אזור הגוף עליו נמצאות השומות. להערכת גודל השומה ניתן לצרף לתמונה גם קטע סרגל שישמש קנה מידה. ניתן להיעזר בשירות של מיפוי שומות כלל גופי דיגיטלי, המתבצע במספר מכונים או מרכזים רפואיים עם תוכנת השוואה לאיתור שינויים בצילומים עוקבים.
רצוי לפנות לרופא בכל מקרה של שינוי בגודל, צורה, תחושה או צבע של שומה מוכרת או פצע בעור שמפריש או מדמם מספר ימים ואינו מבריא בטיפול שגרתי. הרופא יקבע אם יש צורך בהסרת השומה.
מומלץ לכל אדם לעבור ביקורת שומות ונקודות חן תקופתית (אחת לשנה, אלא אם הוא נמצא בסיכון לחלות בסרטן עור או מלנומה) אצל רופא עור.
אבחון כל סוגי סרטן העור נעשה ע"י לקיחת דגימת רקמה (ביופסיה) בהרדמה מקומית. הדגימה נשלחת לבדיקה מיקרוסקופית.
ברוב המקרים, אין צורך בבדיקות נוספות לאבחון BCC ו-SCC. במקרה של SCC בסיכון גבוה, ייתכן שהרופא/ה יבקש לבדוק את בלוטות הלימפה האזוריות כדי לוודא שאין גרורות. חשוב ביותר לבצע בדיקות מעקב נוספות אם טופלת בעבר לסרטן העור והמחלה חזרה.
לעיתים נדירות תתבקש לעבור ניתוח ללקיחת דגימות מבלוטות הלימפה הסמוכות לגידול, כגון ביופסיה של בלוטת הזקיף, כדי לבדוק אם נמצאים שם תאי גידול. לעיתים יש לבצע בדיקות דימות, כמו אולטרסאונד, CT, MRI, או PET-CT על מנת לשלול נוכחות של מוקדי גידול באיברים פנימיים.
רוב החולים בסרטן עור מסוג תאי קשקש או תאי בסיס יחלימו לחלוטין לאחר מתן טיפול מתאים. תכנון הטיפול תלוי בגודל הגידול, מיקומו בגוף, תוצאות הביופסיה, האם חלית בסרטן העור בעבר, בריאותך הכללית וההעדפה שלך.
תכנון הטיפול המיטבי עבורך ייעשה בדרך כלל על ידי צוות רב-תחומי, שכולל מנתחים פלסטיים המתמחים בסרטן העור, רדיולוגים, פתולוגים ואונקולוגים. בבית החולים ישנם אנשי צוות נוספים שיכולים לעזור לך לפי הצורך, כגון תזונאים, פיזיותרפיסטים, עובדים סוציאליים ופסיכולוגים. כדי לתכנן את הטיפול הטוב ביותר עבורך, יתחשבו הרופאים בגילך ובמצב בריאותך הכללי, וכן בסוג, בשלב ובדרגה של מחלתך.
הרופא המטפל ידון איתך על דרך הטיפול המתאימה ביותר עבורך, או שיציע לך לבחור בטיפול אחד מבין כמה אפשרויות. אם אתה צריך לבחור טיפול, ודא שיש בידך מספיק מידע על כל אפשרויות הטיפול והשלכותיהן, כדי שתוכל להחליט איזו מהם מתאימה לך. אל תחשוש לשאול את הצוות הרפואי כל שאלה שברצונך לברר בנוגע לטיפול ולתופעות הלוואי. לעיתים קרובות הכנת שאלות מראש וליווי של חבר קרוב או בן משפחה לפגישה עם הרופא יעזרו לך לברר את כל הפרטים ולזכור את תוכן הפגישה.
ייתכן שיחלפו כמה ימים או כמה שבועות עד שתקבל את כל תוצאות הבדיקות ועד שתגיע לפגישת מעקב שתיקבע לך בטרם תשוחרר לביתך. תקופת ההמתנה הזו עלולה להיות מלווה בחששות ומתח. מומלץ להיעזר בבני המשפחה או בחברים קרובים שיכולים להעניק לך תמיכה וסיוע.
האגודה למלחמה בסרטן מפעילה את מוקד התמיכה הטלפוני בשפות עברית ורוסית, המעניק סיוע ראשוני מיידי לחולי סרטן והקרובים אליהם, הנמצאים במצוקה נפשית וזקוקים לתמיכה ולאוזן קשבת. בהתאם לצורך, הפונים מנותבים להמשך טיפול בבית החולים או במסגרת הקהילה. למוקד 'טלתמיכה'® ניתן לפנות בטל. 1-800-200-444.
אנשים רבים חוששים מהטיפולים נגד מחלת הסרטן, בשל תופעות הלוואי האפשריות. לרוב, ניתן לשלוט על תופעות הלוואי באמצעות תרופות. חשוב לזכור שהטיפולים ניתנים מסיבות שונות והיתרונות משתנים מחולה לחולה בהתאם למצבו.
למרות שצוות רב-תחומי מומחה יקבע מהו הטיפול המתאים ביותר עבורך, ייתכן שתרצה לקבל חוות דעת רפואית נוספת, וזו זכותך המלאה. על פי סעיף 3 לחוק זכויות החולה, תשנ"ו- 1996: "מטופל זכאי להשיג מיוזמתו דעה נוספת לעניין הטיפול בו; המטפל והמוסד הרפואי יסייעו למטופל בכל הדרוש למימוש זכות זו". אם תבחר לקבל חוות דעת נוספת, כדאי שתכין מראש רשימת שאלות ותגיע בלוויית חבר קרוב או בן משפחה, כדי להבטיח שבפגישה תדונו בכל הנושאים המדאיגים אותך.
לפני שתקבל טיפול כלשהו, הרופא יסביר לך על מטרותיו, ויבקש ממך לחתום על טופס שמצהיר כי אתה מסכים לקבל את הטיפול מהצוות הרפואי. לא יינתן לך טיפול רפואי ללא הסכמתך. לפני חתימתך על הטופס אתה אמור לקבל את מלוא המידע על אודות סוג הטיפול המומלץ לך והיקפו, יתרונותיו וחסרונותיו, טיפולים אפשריים אחרים, סיכונים ותופעות לוואי.אם אינך מבין את כל הפרטים שהוסברו לך, ספר זאת מיד לצוות הרפואי כדי שתוכל לקבל הסבר נוסף. מומלץ שקרוב משפחה או חבר יתלוו אליך לפגישה, כדי שיוכלו לסייע לך לזכור את כל הנאמר. רצוי גם להכין מראש רשימת שאלות, ולבקש זמן נוסף כדי להחליט. לאחר הסבריו של הרופא תוכל להחליט מהי האפשרות הטובה ביותר עבורך. חשוב לספר לרופא או לאחות האחראית על החלטתך, גם אם תבחר שלא לקבל את הטיפול כדי שהם יוכלו לתעד זאת בתיק הרפואי.
ניתוח, כלומר הסרה כירורגית של הגידול, הוא הטיפול הנפוץ ביותר בסרטן עור. הדרך בה מתבצע הניתוח תלוי לרוב בגודל הגידול ובמיקומו. במקרה של גידול קטן, המנתח יכול לכרות אותו במלואו בהרדמה מקומית, או להשתמש בטכניקת גרידה (curettage) משולבת עם צריבת קרקעית של הגידול במחט חשמלית (electrocautery) להרס התאים הסרטניים. גידול גדול יותר יוסר לרוב בהרדמה כללית, ותתבצע השתלת עור או מתלה עור במידת הצורך (הסבר מפורט בהמשך). ניתוח מוס (Mohs) משמש גם הוא בחלק מהמקרים.
במקרים רבים ניתן להסיר את הגידול בשלמותו על ידי כריתה או הקפאה. לעיתים מסירים את כל הגידול כבר בזמן ביצוע הביופסיה ואין צורך בטיפול נוסף.
הסבר על סוגי הניתוחים:
רוב גידולי העור מוסרים בניתוח פשוט (Simple excision). המנתח יסיר את הגידול ושולי עור שנראים בריאים מסביב לגידול. הגידול ושולי העור יישלחו לבדיקה על מנת לוודא כי התאים הסרטניים הוסרו במלואם. רוב הניתוחים נעשים בהרדמה מקומית, ותוכל להשתחרר לביתך באותו היום. המנתח יחבוש את פצע החתך ותקבל הסבר כיצד לטפל במקום עד להסרת התחבושת.
השתלת עור
אם הגידול גדול ופולשני, ייתכן שהמנתח ייאלץ להסיר קטע עור גדול יותר, ותזדקק להשתלת עור מאזור אחר בגוף. לעיתים נלקח שתל מהצוואר, מאחורי האוזן או מהחלק הפנימי של הזרוע העליונה. האזור המושתל והאזור ממנו נלקח שתל העור יחלימו לרוב בתוך 7-5 ימים. לאחר השתלת העור תוכל לחזור לביתך כבר באותו היום.
מתלה עור
מתלה עור הוא חלק עור עבה יותר, שנלקח מהאזור הסמוך לקטע העור שהוסר עקב הגידול. העור שמשמש למתלה אינו נחתך לחלוטין, אלא מחובר בחלקו לגוף על מנת לאפשר זרימת דם אליו. המנתח יכסה עם המתלה את הפצע שנשאר לאחר הסרת הגידול, ויתפור את שוליו לעור המשיק לו. ייתכן שתישאר באשפוז מספר ימים להשגחה. זהו ניתוח המתבצע על ידי מנתח פלסטי ממומחה.
בניתוח זה המטרה היא להוציא את כל הגידול תוך פגיעה מינימלית ברקמה הבריאה מסביבה, ומשתמשים בו בעיקר במקרים הבאים:
במהלך ניתוח מוס, המנתח מסיר שכבות דקות של העור והגידול, תוך כדי בחינתן תחת מיקרוסקופ .המנתח ממשיך להסיר עוד ועוד שכבות עד שלא נראים תאים סרטניים בבחינה במיקרוסקופ. בשיטה זו ניתן להבטיח הסרה מלאה של התאים הסרטניים והסרה מינימלית של רקמה בריאה. ניתוח מוס מתבצע לרוב בהרדמה מקומית, ובדרך כלל תשתחרר לביתך עוד באותו יום. אם הוסרה רקמה רבה מהאזור הנגוע, ייתכן שתזדקק לשתל עור או למתלה עור.
טיפול המשלב גרידה של התאים הסרטניים וצריבת המקום על מנת למנוע דימומים. טיפול זה מיושם לרוב בגידולי עור קטנים. הטיפול מתבצע בהרדמה מקומית. כשהאזור רדום המנתח מגרד את התאים הסרטניים במגרדת ובמחט או לולאה חשמלית מחוממת על מנת לעצור את הדימום ולצרוב את התאים הסרטניים שנותרו באזור. הטיפול מבטיח לרוב תוצאות טובות מבחינה קוסמטית. לעיתים רחוקות עלולות להיוותר צלקות, והן יבלטו יותר על בעלי עור בהיר.
אם קיימת עדות כי סרטן עור מסוג תאי קשקש התפשט, ייתכן שתעבור הסרה של בלוטות לימפה, על מנת לבדוק אם יש תאים סרטניים בתאי הלימפה ולמניעת התפשטות נוספת שלהם. ניתוח זה מבוצע בהרדמה כללית. זהו ניתוח נדיר באנשים שחלו בסרטן עור של תאי הקשקש, ואינו מתבצע כלל בחולים בסרטן עור של תאי הבסיס מאחר וסרטן זה כמעט תמיד אינו מתפשט. לאחר ניתוח להסרת בלוטות הלימפה, יחברו לגופך צינורות ניקוז שינקזו את נוזל הלימפה. הצינורות יוסרו מספר ימים לאחר הניתוח. לעיתים הניתוח עשוי לגרום לנפיחות קבועה באזור המנותח, המכונה לימפדמה – מצב בו נוזל הלימפה אינו מתנקז כראוי לאחר הסרת בלוטות הלימפה.
לאגודה למלחמה בסרטן חוברת 'לימפדמה – בצקת לימפטית או נפיחות בגפיים'. לקבלת החוברת ללא תשלום ניתן לפנות ל'טלמידע'® של האגודה למלחמה בסרטן בשיחת חינם לטל' 1-800-599-995 או לעיין בהן באתר האגודה.
טיפול שמשתמש בקרניים באנרגיה גבוהה המשמידות את התאים הסרטניים תוך גרימת נזק מועט ככל הניתן לתאים הבריאים. זהו טיפול יעיל כמו ניתוח לסרטן העור, בעיקר במקרים בהם קשה לנתח או שניתוח עלול להשאיר צלקת, כמו באזור הפנים, באזורים גדולים או במקרים בהם הסרטן חדר לעומק העור. עם זאת, טיפול בקרינה מומלץ פחות לחולים צעירים, מאחר וחלק מהשינויים בעור עקב הטיפולים עשויים להיות בולטים יותר במשך הזמן. כמו כן, לעיתים, לאחר שנים רבות מתפתח סרטן עור חדש באזורים שטופלו בעבר בקרינה, וגם מסיבה זו קרינה פחות מומלצת בסרטן עור באנשים צעירים.
לעיתים קרובות נעשה שימוש בטיפולי קרינה כשסרטן עור שאינו מלנומה מתפשט לבלוטות הלימפה או לאיברים אחרים בגוף, כגון הריאות. הטיפול מתבצע ביחידה לרדיותרפיה בבית החולים, ולרוב נדרשים מספר טיפולים – טיפול אחד ביום במשך שבוע או יותר, בהתאם להמלצות הרופא המטפל.
הקרינה משפיעה רק על אזור קטן בעור ואינה גורמת לתחושה לא נעימה. לרוב יופיעו דלקת ואדמומיות באזור המטופל, אך הן יחלפו כחודש לאחר תום הטיפול, והאזור יחלים.
במקרים של טיפולי קרינה באזורים בהם צומח שיער, ייתכן שהשיער ינשור, אך הוא יצמח חזרה לאחר 12-6 חודשים, בהתאם למינון הקרינה שתקבל. לעיתים השיער באזורים אלו לא יצמח שוב.
טיפולי קרינה לסרטן העור אינם מסוכנים וניתן לשהות בסביבת אנשים, לרבות ילדים, במהלך הטיפולים.
אם הגידול קטן מאוד ומשפיע רק על השכבות השטחיות של העור, ייתכן שיהיה ניתן להסירו באמצעות הקפאה. הליך זה מכונה קריותרפיה או קריוכירורגיה, ומשתמשים בו רק לעיתים רחוקות. הרופא מטפטף חנקן נוזלי על הגידול ומקפיא אותו. הליך זה יכול להכאיב מעט, בדומה לעקיצת דבורה. כשעה לאחר הטיפול עלולה להתפתח שלפוחית באזור, זה נורמלי. לעיתים יש בשלפוחית דם. ייתכן שהאחות או הרופא ינקזו את הנוזל מהשלפוחית באמצעות מחט סטרילית, אך הם לא ידקרו את גג השלפוחית, על מנת לאפשר החלמה. יש להקפיד על חבישת המקום עד להיווצרות גלד. כשבועיים לאחר הטיפול הגלד אמור לנשור, והאזור יהיה נקי מתאים סרטניים. ייתכן שתיוותר צלקת לבנה באזור. לעיתים יידרש יותר מטיפול קריותרפיה אחד על מנת להסיר לחלוטין את התאים הסרטניים.
טיפול המשלב מקור אור עם תרופה רגישה לאור על מנת להרוס את התאים הסרטניים. טיפול זה יעיל בעיקר באזורים בהם סרטן העור התפתח ישירות מעל עצם, למשל בידיים ובשוקיים, ולסרטן תאים בזליים שטחי. לפני הטיפול הרופא יסיר גלדים מהאזור, ואז ימרח את המקום במשחה המכילה תרופה רגישה לאור. לרוב הוא יחבוש את המקום. לאחר המתנה של שלוש שעות במהלכן המשחה תיספג בגוף, הרופא או האחות ינקו את האזור ויכוונו לאזור אור מיוחד. הטיפול באור יימשך 45 דקות, בהתאם למקור האור בו ישתמשו. ייתכן שתחוש תחושת צריבה או עקצוץ באזור. בתום הטיפול הרופא יחבוש את האזור על מנת להגן עליו. יש להישאר עם החבישה עד 36 שעות בהתאם להוראות. לאחר הטיפול יתפתח גלד, שינשור לאחר מספר שבועות כשהעור החדש תחתיו יצמח. לרוב מספיק טיפול פוטודינמי אחד, אך לעיתים דרושים שניים או שלושה טיפולים, בהתאם להוראות הרופא.
טיפול כימי (כימותרפיה) עושה שימוש בתרופות אנטי סרטניות על מנת להרוס תאים סרטניים. משחה כימותרפית מיועדת למריחה ישירה על העור הנגוע בגידול הסרטני, בטיפול המכונה 'כימותרפיה מקומית'. הטיפול הכימי בסרטן עור שאינו מלנומה נעשה לרוב על ידי התרופה פלורואורציל-5 – 5FU ( אפודיקס® - ®Efudix)*, בצורת משחה שיש למרוח על העור, פעם או פעמיים ביום, בהתאם להוראות הצוות המטפל. הטיפול גורם לנפיחות ואדמומיות בעור, וברגע שהאזור הופך לרגיש וכואב, יופסק הטיפול, לרוב לאחר שלושה או ארבעה שבועות של טיפול, בהתאם למיקום הגידול בגוף. אם האזור כאוב מאוד, הרופא יכול לרשום משחת סטרואידים להקלה. לרוב העור יחלים בתוך שבוע-שבועיים מתום הטיפול, אך לעיתים יידרש מעט יותר זמן. יש להגן על האזור הנגוע מפני השמש, כדי להימנע מהחמרת הדלקת.
שיעור מזערי של האוכלוסייה סובל ממצב הנקרא חסר DPD, שמקשה על גופם לפרק את התרופה. מצב זה יכול לגרום לתופעות לוואי חמורות ואף לסכנת חיים. אם לאחר מריחת המשחה מתפתחות תגובות חריגות, כגון כאבי בטן עזים, שלשול דמי, הקאות, חום וצמרמורות, דווח מייד לצוות המטפל.
*או תרופות המכילות חומר פעיל זהה, בעלות שמות מסחריים אחרים.
טיפול אימונותרפי עושה שימוש במערכת החיסונית של הגוף על מנת לתקוף את התאים הסרטניים. לרוב, נעשה שימוש במשחה אימיקווימוד – Imiquimod (אלדרה® - ®Aldara)* במקרים של סרטן עור של תאי הבסיס שהוא שטחי ואינו נתיח או שמפוזר במספר מקומות על העור. לרוב מורחים את המשחה אחת ליום פעמיים בשבוע, במשך שישה שבועות, בהתאם להוראות הצוות הרפואי. לרוב יופיעו אדמומיות וגלדים על העור במהלך הטיפול, אך הם יחלפו. בתחילת הטיפול תיתכן תחושת צריבה או רגישות באזור המטופל. לעיתים הטיפול עלול לגרום לתסמינים דמויי שפעת ולרעידות. יש לדווח על כך לצוות הרפואי, והוא ישקול אם להפסיק את השימוש במשחה.
*או תרופות המכילות חומר פעיל דומה, בעלות שמות מסחריים אחרים.
טיפול זה מכונה גם טיפול ביולוגי, והוא מכוון באופן ייחודי לתאים הסרטניים במטרה להרוס אותם. לעיתים ייעשה שימוש בטיפול מכוונן נגד סרטן עור מסוגBCC שהתפשט עמוק יותר ואם ניתוח או טיפולי הקרנה אינם אפשריים, או אם הוא התפשט לאזורים אחרים בגוף.
"מסלול הקיפוד" הוא שם לקבוצת חלבונים המעבירים אותות למרכז הבקרה של התא וממלאים תפקיד חשוב בהתפתחות התאים. בסרטן של תאי הבסיס חלבונים אלו עלולים לעודד את התפתחותם של התאים הסרטניים. התרופה חוסמת את פעילותו של חלבון מסוים ומעכבת את התפתחות הגידול הסרטני.
תרופות ממשפחה זו הניתנות בכמוסה לטיפול בסרטן תאי הבסיס כוללות:
*או תרופות המכילות חומר פעיל דומה בעלות שמות מסחריים אחרים.
תופעות הלוואי של התרופות כוללות התכווצויות שרירים, כאבי מפרקים, נשירת שיער, עייפות, בעיות בחוש טעם, תיאבון ירוד וירידה במשקל, בחילות והקאות, גרד בעור, שלשול ועצירות. תרופות אלה יכולות לגרום להפסקת המחזור החודשי בנשים.
מסלול הקיפוד משפיע על התפתחות העובר, ולכן התרופות הללו אסורות לנטילה על ידי נשים בהיריון או לפני היריון.
תרופות אימונותרפיות מעוררות את מערכת החיסון של החולה לזהות ולהשמיד תאים סרטניים בצורה יעילה יותר. ניתן להשתמש בהן לטיפול בחלק מחולי סרטן תאי קשקש מתקדם.
לעיתים נדירות תינתן כימותרפיה לטיפול בסרטן עור שאינו מלנומה, לרוב מסוג תאי קשקש. ייתכן שיבחרו לטפל בך בכימותרפיה אם הסרטן התפשט מעבר לאזור בו הוא החל. הכימותרפיה ניתנת כעירוי לווריד. ישנם כמה סוגים של תרופות כימיות שיכולות להינתן, בהתאם לסוג סרטן העור, כגון דוסטאקסל - Docetaxel (טאקסוטר® - ®Taxotere)*.
*או תרופות המכילות חומר פעיל זהה בעלות שמות מסחריים אחרים.
סרטן עור מסוג תאי מרקל (סת"מ) הוא גידול נוירואנדוקריני נדיר. עם זאת, היארעות המחלה עלתה עד פי ארבעה בשני העשורים האחרונים.
מדובר בגידול סרטני אלים שמקורו בתאי מרקל, תאים הממוקמים בשכבה החיצונית של העור (אפידרמיס), ולהם תפקיד בתחושת המגע העדין בעור. גורמי הסיכון המוכרים לחלות במחלה הם גיל מתקדם, חשיפה לקרינת שמש על-סגולה, שיירים פעילים של תהליכי חמצון תוך-תאי ודיכוי חיסוני. גורם סיכון נוסף הוא נגיף הפוליומה (Polyomavirus), שנמצא ב-80% מכלל הגידולים מסוג זה.
סרטן עור מסוג תאי מרקל מתפתח לרוב באזורי עור החשופים לשמש, כגון הפנים, הצוואר והזרועות. הוא מופיע כבליטה לא סדירה בגוון העור, או גבשושית ורודה/אדומה על פני העור. לרוב מדובר בגידול שאינו מכאיב, שגדל במהירות ושעלול להפוך לפצע פתוח.
האבחון של סת"מ מתבסס על ביופסיה מרקמת הגידול. צביעות מיוחדות לתאי מרקל ע"י neuron-specific-enolase, cytokeratin 20 ו-CAM 5.2, מאפשרים דיוק מרבי באבחון הפתולוגי.
קצב הגדילה של סת"מ הוא מהיר, והסיכון להתפתחות מחלה גרורתית הוא גבוה. הופעת סרטן עור מסוג תאי מרקל מעלה את הסיכון להופעת לגידולים נוספים, ובמיוחד מלנומה ממאירה של העור.
לרוב, האבחון של סרטן עור מסוג תאי מרקל יהיה בשלב מוקדם, כשהמחלה מקומית וממוקמת בעור. על מנת לקבוע את שלב המחלה ולזהות אם קיימות גרורות מיקרוסקופיות בבלוטות לימפה אזוריות, תבוצע ביופסיה של בלוטת הזקיף (sentinel lymph node biopsy). גרורות מיקרוסקופיות אלו מעלות את הסיכון להישנות המחלה ולגרורה מפושטת גם לאחר הסרת הגידול המקומי, ולכן הזיהוי שלהן באמצעות ביופסיה יסייע בהתאמת הטיפול האונקולוגי.
הטיפול המקובל בסרטן תאי מרקל מקומי הוא כריתה כירורגית רחבה של הגידול. לעיתים יעשה ניתוח בשיטת מוס. כאשר הסרטן התפשט לבלוטות הלימפה, גם בלוטות הלימפה הקרובות למיקום הגידול יוסרו.
ייתכן כי יינתן טיפול בקרינה לאחר הניתוח (טיפול אדג'ובנטי) כאשר קיים חשש שנשארו תאים סרטניים. כמו כן, טיפול בקרינה משמש במקרים שניתוח אינו אפשרי בשל מצב בריאותו של המטופל או מיקום הגידול, והן במקרים של הישנות הגידול בעור או בבלוטת הלימפה.
הישנות מקומית של הגידול לאחר הטיפול ו/או התפתחות מחלה גרורתית הן תופעות שכיחות, ובמקרה זה נדרש טיפול אונקולוגי משולב. אפשרויות הטיפול כוללות ניתוח, טיפול בקרינה, טיפול כימי, טיפול אימונותרפי - בשילובים שונים.
טיפול אימונותרפי
במחלה גרורתית ניתן לטפל בתרופה אימונותרפית:
אָבֶלוּמָאבּ - Avelumab (בּאוֶונְציוֹ® - ®Bavencio)* - מדובר בנוגדן חד-שבטי ממקור אנושי לחלבון PD-L1. חלבון זה נקשר לתאים מסוג תאיT של מערכת החיסון, ובכך מאפשר להם לזהות את התאים הסרטניים ולהשמידם. התרופה אושרה לשימוש על ידי ה-FDA (איגוד התרופות והמזון האמריקאי) וה-EMA (איגוד התרופות האירופי), אך נכון לכתיבת מידע זה היא אינה כלולה בסל התרופות בישראל לטיפול בסת"מ גרורתי.
אנשים שכבר חלו בסרטן עור בעבר נמצאים בסיכון מוגבר לחלות בסרטן עור שוב. הגידול עלול לחזור באותו חלק של הגוף או באיבר אחר. במקרה של חזרה, ייתכן שהרופא ימליץ על טיפול שונה, למשל על שיטת מוס. בגלל הסכנה של חזרת הגידולים מומלץ לבדוק בקביעות לא רק את אזור הגידול (שטופל) אלא את הגוף כולו. חשוב להתגונן מפני חשיפה לקרני השמש, להימנע משימוש במיטות שיזוף וכן להיות במעקב קבוע במרפאת עור.
לאחר השלמת הטיפול תמשיך לעבור בדיקות מעקב שגרתיות. פגישות המעקב הן הזדמנות טובה לשוחח עם הרופא על חששות ולקבל מענה על שאלות שונות. אם בין הפגישות עם הרופא תסבול מבעיות כלשהן או תבחין בתסמינים חדשים, דווח על כך לרופא שלך או פנה אל בית החולים בהקדם האפשרי.
באתר האגודה למלחמה בסרטן באינטרנט יש פורום העוסק בסרטן העור ומלנומה, בו ניתן להפנות שאלות ולקבל ייעוץ, וכן פורום תמיכה לחולי סרטן ובני משפחה ומידע על זכויות ושירותים.
לקבלת החוברת 'עם הפנים לעתיד – מדריך למחלימים', ניתן לפנות בשיחת חינם ל'טלמידע'® של האגודה למלחמה בסרטן בטל. 1-800-599-995 או לאתר האגודה באינטרנט.
מחקרים למציאת דרכים חדשות לטיפול יעיל בסרטן לכל המטופלים נערכים כל העת. אם מחקרים מוקדמים (מחקרי פאזה 1–2) מראים שטיפול חדש עשוי להיות טוב יותר מהטיפול המקובל, האונקולוגים עורכים מחקרים להשוואה בין הטיפול החדש לטיפולים המקובלים הטובים ביותר בנמצא (מחקרי פאזה 3).
מחקרים כאלה נקראים מחקרים קליניים (או ניסויים קליניים), והם הדרך האמינה היחידה לבחינת טיפול חדש. לעיתים קרובות משתתפים במחקרים האלה כמה מרכזים רפואיים בארץ, ובדרך כלל גם מרכזים רפואיים במדינות אחרות.
מחקרים קליניים חשובים לא רק לשיפור הטיפול לטובת כל המטופלים בעתיד, אלא הם גם סיכוי אמיתי לשיפור מצבו של החולה המשתתף במחקר. כמו כן הם תורמים לקידום המאבק במחלת הסרטן ולהעמקת הידע הקשור למחלה. אם שיטת הטיפול הנבדקת במחקר מסוים תוכח כיעילה, היא עשויה להיות שיטת הטיפול המקובלת ולעזור לחולים רבים. יעילותם של רוב הטיפולים הנמצאים כיום בשימוש הוכחה בעבר במסגרת ניסויים קליניים.
במחקר קליני מבוקר פאזה 3 המשתתפים מחולקים, בדרך כלל, לשתי קבוצות:
אין מידע מוכח שהטיפול החדש הנבדק במחקר יביא לידי תוצאות טובות יותר, אך מקובל להציע טיפול חדש רק אם יש סיכוי סביר שתוצאותיו יהיו טובות יותר מהטיפול המקובל.
כדי להבטיח את בטיחות החולים ואת זכויותיהם כל פרוטוקול ניסיוני מקבל אישור של ועדה אתית, הנקראת ועדת הלסינקי, מטעם המוסד הרפואי שבו ייערך המחקר. כל משתתף מקבל העתק של הפרוטוקול ושל המסמכים הנלווים אליו, הוא נדרש לקרוא אותו ולחתום על טופס הסכמה מדעת לפני תחילת המחקר. חתימה על הטופס פירושה שהמשתתף יודע במה עוסק המחקר, מבין מדוע הוא מבוצע, מדוע הוזמן להשתתף בו, ובאיזה אופן יהיה מעורב בו.
גם לאחר מתן ההסכמה להשתתף במחקר, ניתן לפרוש ממנו בכל עת. ההחלטה שלא להשתתף בניסוי או לפרוש ממנו לא תשפיע על יחסו של הרופא בשום דרך, והוא ימשיך לתת את הטיפול המקובל הטוב ביותר.
חשוב לזכור שכל טיפול נחקר ביסודיות במחקרים מוקדמים לפני שנוסה במחקרים קליניים אקראיים ומבוקרים. ההשתתפות במחקר תסייע לקדם את מדע הרפואה ולשפר את סיכויי ההחלמה של חולים אחרים בעתיד.
תהליך אבחון מחלת הסרטן מלווה ברוב המקרים בתנודות רגשיות ומחשבות הנעות בין תקווה לבין פחד וחשש. כאשר מתבררת האבחנה, תגובתו של כל אדם היא ייחודית. התגובה לאבחנה מושפעת מתכונות אישיות, ניסיון ומפגש קודם עם מחלות סרטן במשפחה או בסביבה הקרובה, סוג המחלה והיכולת להירפא או להשיג הקלה. כל אדם מגיב בצורה שונה ובעוצמה שונה אבל לכולם דרוש זמן כדי להסתגל למציאות של מחלה.
להמשך
למידע על מערך התמיכה של האגודה למלחמה בסרטן