מהו סרטן הפות (עריה)?
סוגי סרטן הפות
גורמי הסיכון לסרטן הפות
תסמיני המחלה
אבחון המחלה
המתנה לתוצאות הבדיקות
קביעת שלב המחלה ודרגתה
תכנון הטיפול
ניתוח
הסרת בלוטות לימפה
טיפול בקרינה (רדיותרפיה)
כימותרפיה
השפעות אפשריות של הטיפולים
טיפול תומך (פליאטיבי)
רפואה משלימה ומשולבת
מעקב
מחקרים קליניים
התמודדות רגשית עם מחלת הסרטן
מערך המידע, הסיוע והתמיכה של האגודה למלחמה בסרטן
סרטן הפות (Vulvar cancer) הוא מחלה נדירה, הפוגעת לרוב בנשים מעל גיל 50. מרבית המאובחנות בנות למעלה מגיל 65, אבל המחלה יכולה להתפתח גם בגיל צעיר יותר. סרטן הפות יכול להתפתח בכל אחד מחלקיו החיצוניים של איבר המין הנקבי, אך האזורים הנפוצים ביותר הם הקצוות הפנימיים של השפתיים הגדולות והקטנות. לעיתים רחוקות יותר מתפתח סרטן בדגדגן, בבלוטות הברתולין או בחיץ הנקבים.
מטרתו של המידע המובא בהמשך הוא לשפוך אור על אבחון סרטן הפות, סוגי הטיפולים, תופעות הלוואי וההתמודדות. עם זאת, מידע זה הוא כללי בלבד, ורק הצוות הרפואי המטפל בך ומכיר היטב את פרטי הרקע הרפואי שלך ואת נתוני מחלתך, יכול לייעץ לך בכל הנוגע לטיפול.
הפות היא למעשה מכלול איברי המין הנראים לעין המקיפים את פתח הנרתיק ונמצאים במפשעה בגוף האישה. הפות מורכבת משני זוגות שפתיים: השפתיים החיצוניות או הגדולות (labia majora) והשפתיים הפנימיות או הקטנות (labia minora). השפתיים החיצוניות מכוסות בשיער ערווה ומקיפות את השפתיים הפנימיות. בקדמת הפות נמצא הדגדגן (clitoris) המכוסה בחלקו העליון על ידי רקמה עורית. מתחתיו נמצא פתח השופכה שדרכו יוצא השתן מגוף האישה ומתחתיו נמצא פתח הנרתיק. בחלקה התחתון של הפות נמצא חיץ הנקבים, שנקרא גם פרינאום (perineum) שמפריד בין הפות לפי הטבעת. בפות ישנן גם בלוטות ברתולין הנמצאות בפתח הנרתיק - אחת בכל צד – ותפקידן לייצר נוזל דמוי ריר הפועל כחומר סיכה.
הסוג הנפוץ ביותר של סרטן הפות (כ-90% מהמקרים) הוא קרצינומה של תאי הקשקש – סוג של סרטן עור. מקרי סרטן מסוג זה מתחילים בשינויים קדם-סרטניים בתאי הקשקש של העור הנמצא בשפתיים החיצוניות של הפות. התפתחות תאים סרטניים במקרים אלה היא איטית ולרוב נמשכת שנים רבות.
סוג נדיר של קרצינומה של תאי קשקש המתפתח לאט מאוד ונראה כמו יבלת גדולה.
סוג נדיר של סרטן הפות. סוג זה שכיח יותר על עור הנמצא באזורים החשופים לשמש. במקרה של סרטן הפות, קרצינומה של תאי בסיס מתפתחת מתוך תאי הבסיס הנמצאים בשכבות העמוקות שבעור הפות.
סוג נדיר של סרטן המתפתח לרוב בתאי בלוטת הברתולין. לעיתים האדנוקרצינומה מתפתחת בבלוטות זיעה הנמצאות על עור הפות. אדנוקרצינומה יכולה להיראות כמו ציסטה, ולכן משך האבחון יכול להתארך.
מחלת עור שעלולה להתפתח לסוג נדיר של סרטן עור. המחלה גורמת לשינוי בתאי העור של הפות, לרוב בשכבה העליונה של עור הפות ומתפתחת לאט. תופעה זו נפוצה יותר בקרב נשים לאחר גיל המעבר שהמחזור החודשי שלהן פסק. כרבע מהמקרים המאובחנים כמחלת פאג'ט מאובחנים גם כאדנוקרצינומה פולשנית.
מלנומה היא סרטן המתפתח מהתאים המייצרים פיגמנטים שמעניקים לעור את צבעו. מבין מקרי סרטן הפות, 4-2% מהם הם מסוג מלנומה. בדרך כלל במקרים אלה, המלנומה מתפתחת בדגדגן או בשפתיים הפנימיות של הפות.
סרקומה של הפות היא סוג נדיר ביותר של סרטן הפות – פחות מ-2% מכלל מקרי סרטן הפות. סרקומה מתפתחת מתחת לעור בתאי רקמה כגון שריר או שומן. היא נוטה להתפתח מהר יותר מסוגי סרטן אחרים.
הגורמים לסרטן הפות אינם ידועים אך ישנם מספר גורמי סיכון העלולים להגדיל את הסיכון של אישה לחלות.
הסיכון לחלות בסרטן הפות עולה עם הגיל. כ-80% מהמאובחנות הן בנות 50 ומעלה ולמעלה מ-40% הן בנות 75 ומעלה.
נגיף הפפילומה האנושי מועבר במגע מיני ורוב האוכלוסייה הבוגרת נחשפת אליו במהלך החיים. הנגיף מהווה גורם סיכון למספר סוגי סרטן בקרב נשים וגברים, בהם גם סרטן הפות. למעשה, למעלה מ-50% ממקרי סרטן הפות נגרמים מזיהום של נגיף הפפילומה. ישנם למעלה ממאה זנים של נגיף הפפילומה, ורק חלקם עלולים לגרום לסרטן הפות (הנפוצים שבהם הם זנים 16, 18, 33).
קיים חיסון נגד נגיף הפפילומה האנושי, המפחית את הסיכון להידבקות בזנים מסוכנים של הנגיף. החיסון מומלץ לבנים ובנות בגילים 26-9 (אך גם בגילים מבוגרים יותר, וניתן להתחסן עד גיל 45), וניתן לנערים ונערות בכיתה ח' כחלק משגרת החיסונים.
נשים הסובלות במשך זמן רב ממחלות עור לא סרטניות בפות, כמו ליכן סקלרוזיס, נמצאות בסיכון גבוה יותר להתפתחות סרטן הפות (5-3%) מהנשים הסובלות מליכן סקלרוזיס יחלו בסרטן פות.
מצב טרום-סרטני שמתפתח בעור הפות, ולעיתים עלול להתפתח לסרטן. קיימים שני סוגים של VIN:
עישון עלול להגביר את הסיכון לניאופלזיה תוך-אפיתליאלית (VIN) ולסרטן הפות בקרב נשים שיש להן היסטוריה של זיהום בנגיף הפפילומה האנושי.
מערכת החיסון בגוף אמונה על הגנה מפני זיהומים ומחלות. במקרים שבהם היא לא מתפקדת באופן תקין יהיה לה קשה יותר להילחם בזיהומים שנגרמים, למשל, מנגיף הפפילומה (HPV). מערכת החיסון יכולה להיפגע ממצבים רפואיים שונים, כמו מחלת האיידס (HIV), או משימוש בתרופות המחלישות את המערכת החיסונית, למשל לאחר השתלת איברים.
התסמינים הנפוצים ביותר של סרטן הפות הם:
תסמינים אלו שכיחים הרבה יותר במצבים שאינם סרטניים, אך הופעת אחד מהם מחייבת בדיקה רפואית. סרטן הפות מתפתח באיטיות, אך ככל שהגילוי והטיפול מוקדמים יותר, סיכויי ההחלמה טובים יותר.
אבחון המחלה מתחיל מבדיקה גופנית ובדיקה גינקולוגית. במידת הצורך תינתן הפניה לבדיקה אצל רופא או רופאה המתמחים בגינקו-אונקולוגיה, כלומר – בסרטן במערכת המין הנשית. כמו כן, ייתכן שתתבקשי לבצע בדיקת דם וצילום חזה לצורך בירור מצבך הבריאותי הכללי. בבדיקה הגינקו-אונקולוגית תישאלי על ההיסטוריה הרפואית שלך והרופא או הרופאה יבדקו את אזור הפות.
ברובם המכריע של מקרי סרטן הפות ניתן לראות נגע בפות. במקרים חריגים בהם קיים גרד בפות ואין נגע נראה לעין, תתבקשי לעבור בדיקת קולפוסקופיה באמצעות מכשיר הנקרא קולפוסקופ. הקולפוסקופ הוא מיקרוסקופ קטן עם נורה. עדשת הקולפוסקופ מאפשרת לראות בהגדלה את האזורים השונים בפות ולאתר אזורים חריגים. לשם הבדיקה יעשה שימוש במפשק (מכשיר עשוי פלסטיק או מתכת) כדי להחזיק את דפנות הנרתיק פתוחות. בעת ביצוע קולפוסקופיה הרופא או הרופאה ישטפו את צוואר הרחם, הנרתיק והפות בחומצה אצטית (חומץ), כדי להבליט אזורים לא תקינים. ייתכן שיבדקו גם את פי הטבעת והעור סביבו כדי לאתר רקמה חריגה.
חלק מהתסמינים והסימנים שמופיעים בפות שעלולים להצביע על סרטן יכולים להיגרם גם משינויים שאינם סרטניים. לכן, הדרך היחידה לאבחן אם מדובר בנגעים סרטניים היא באמצעות ביצוע בדיקת ביופסיה ונטילת דגימה. ייתכן שבמהלך הבדיקה ייעשה שימוש בקולוסקופ כדי לאתר את האזור הנגוע.
בדרך כלל הבדיקה נעשית בהרדמה מקומית. אם הקטע הנגוע קטן מספיק, יכול להיות שיסירו אותו בשלמותו במהלך הביופסיה. במקרים אחרים תילקח דגימה. בכל מקרה הדגימה תישלח לבדיקה פתולוגית במעבדה.
סרטן הפות עלול להתפשט אל בלוטות הלימפה הנמצאות במפשעה, ואחת הדרכים לבדוק זאת היא באמצעות בדיקת אולטרסאונד של המפשעה. במהלך הבדיקה הרופא או הרופאה יחפשו אחר שינויים בגודל או במראה של בלוטות הלימפה. ייתכן שתילקח דגימה קטנה מבלוטות הלימפה במהלך הבדיקה (ביופסיה). לשם כך יוזרק חומר מאלחש באזור, ובעזרת האולטרסאונד תוחדר מחט זעירה לבלוטת הלימפה וישאב ממנה נוזל אל המזרק. הדגימה תישלח למעבדה לבירור.
בלוטות הזקיף הן הבלוטות הראשונות שדרכן מתנקז נוזל הלימפה מהמפשעה, ולכן הן עלולות להיות הבלוטות הראשונות שאליהן יתפשט הסרטן. אם בלוטות הזקיף נקיות מסרטן, סביר להניח שגם שאר הבלוטות נקיות מתאים סרטניים ושאין צורך להסירן. לעומת זאת, אם יתגלו תאים סרטניים באחת או יותר מבלוטות הזקיף, כל הבלוטות יוסרו או יטופלו בקרינה.
ביופסיה של בלוטת הזקיף היא ניתוח קטן להסרת בלוטות הלימפה. לאחר הניתוח, הממצאים נשלחים למעבדה ונבדקים במיקרוסקופ כדי לראות אם יש בהם תאים סרטניים. אם הממצא חיובי, יהיה צורך להסיר את בלוטות הלימפה הנותרות בניתוח נוסף או לטפל באמצעות קרינה.
כדי לאתר את בלוטות הזקיף, כמה שעות לפני הניתוח מוזרק חומר רדיואקטיבי בסמוך לאזור הנגוע. במהלך הניתוח מוזרק צבע כחול לאותו האזור. הצבע צובע את בלוטות הזקיף בלבד, והן מוסרות ונשלחות לבדיקה.
לאחר הבדיקה ייתכנו דימום קל וכאב. הודיעי לרופא/ה שלך אם הדימום מתגבר.
לאחר קבלת האבחנה מתבצעות לרוב בדיקות נוספות כדי לבדוק אם הגידול התפשט. תוצאות הבדיקות יסייעו לצוות הרפואי להחליט מהו הטיפול הטוב ביותר עבורך. ייתכן שהבדיקות יתבצעו שוב במהלך הטיפול או בסיומו כדי לבדוק את יעילותו. אלו הבדיקות הנוספות הנפוצות ביותר לאבחון סרטן הפות:
תילקח ממך דגימת דם לצורך מעקב אחר מצב בריאותך הכללית, ולבדיקת מספר התאים בדם (ספירת דם) ותפקוד הכליות והכבד.
בדיקה המתבצעת בהרדמה מלאה ומאפשרת לרופא לבחון את האזור באופן יסודי, ללא גרימת אי- נוחות, וכן לבדוק את היקף המחלה. יהיה צורך להיות בצום מספר שעות לפני הבדיקה, בהתאם להנחיות הצוות הרפואי.
בדיקה זו מתבצעת במטרה לבדוק את מצב ותפקוד הריאות והלב.
בדיקת דימות היוצרת תמונה תלת-ממדית של פנים הגוף באמצעות שימוש בקרני רנטגן. בדיקה זו מאפשרת לבדוק את מיקום הגידול הסרטני ואם הוא התפשט לאזורים אחרים בגוף. לרוב אין צורך בסריקת CT, אלא אם כן מדובר בגידולים גדולים או בבלוטות לימפה מוגדלות. הסריקה אינה פולשנית ואינה גורמת כאב, היא נמשכת בין 10 ל-30 דקות ובמהלכה ייתכן שתקבלי משקה או זריקה המכילים צבע שמאפשר לראות אזורים מסוימים בגוף בצורה ברורה יותר. אם את אלרגית ליוד או סובלת מאסתמה (קוצר נשימה) עלולה להופיע תגובה חמורה יותר לזריקה ולכן חשוב לדווח על כך מראש לצוות הרפואי.
בדיקת דימות לא פולשנית שמטרתה לגלות אם המחלה התפשטה לאיברים אחרים בגוף או כדי לבדוק תגובה לטיפול. הסריקה משלבת סריקת CT ומיפוי, והיא נותנת מידע מפורט יותר על חלקי הגוף הנסרקים. במהלך הבדיקה מוזרק לגוף סוג מסוים של סוכר FDG)) שמסומן במעט חומר רדיואקטיבי. סוכר נקשר במיוחד לתאים שיש בהם חילוף חומרים בקצב גבוה, כמו תאים סרטניים, ולכן נעשה שימוש בחומר זה כדי לאתר גידולים סרטניים בגוף.
בדיקה זו מבוצעת לרוב במקרים של מחלה מתקדמת וכשקיים חשד להתפשטות הגידול לאיברים אחרים. סריקת MRI דומה לסריקת CT, אך עושה שימוש בגלים מגנטיים במקום בקרני רנטגן. ייתכן שבתחילת הבדיקה יוזרק לווריד צבע מיוחד המשפר את איכות ההדמיה. במהלך הבדיקה תתבקשי לשכב ללא תזוזה בתוך גליל ארוך במשך כ-30 דקות. הבדיקה אינה כרוכה בכאב אך יכולה להיות מלווה באי-נוחות קלה, במיוחד אם יש לך פחד מחללים סגורים (קלסטרופוביה), לכן חשוב לציין זאת מראש לפני הבדיקה. אם עברת השתלת מוניטור לב, קוצב לב או סוגים מסוימים של אטבים כירורגיים לא תוכלי לעבור סריקת MRI בשל השדות המגנטיים. הסריקה רועשת ויינתנו לך אטמי אוזניים או אוזניות.
ייתכן שיחלפו כמה ימים או כמה שבועות עד שכל תוצאות הבדיקות יתקבלו ועד פגישת העדכון עם הרופא או הרופאה. תקופת ההמתנה עלולה להיות מלווה בחששות ובמתח, לכן מומלץ להיעזר בבני משפחה או בחברים קרובים בשביל תמיכה וסיוע.
לאחר ביצוע הבדיקות, קבלת התוצאות והאבחון, הצוות הרפואי יקבע את שלב המחלה (stage) ואת הדרגה (grade). שלב המחלה מתאר את גודלו של הגידול ואם התפשט לאיברים אחרים (כלומר, את מידת ההתפשטות של המחלה). הדרגה של המחלה נקבעת בהתאם למראה התאים הסרטניים במיקרוסקופ, למידת השוני בין התא התקין לתא הסרטני ולקצב התפתחות התאים הסרטניים. קביעת השלב והדרגה של המחלה מסייעת לרופאים להחליט מהו הטיפול הטוב ביותר עבורך.
שלב המחלה נקבע על פי ממצאי הניתוח.
שלב 1: הגידול הסרטני נמצא בפות ו/או בפרינאום (שטח העור שבין הפות לפי הטבעת).
1A: הגידול הוא בגודל של 2 ס"מ או פחות מכך, והתפשט לתוך העור לעומק של פחות מ-1 מ"מ. הוא לא התפשט לבלוטות לימפה סמוכות או לאזורים מרוחקים.
1B: הגידול גדול מ-2 ס"מ או שהתפשט לעומק של יותר מ-1 מ"מ אל תוך העור. הוא לא התפשט לבלוטות לימפה סמוכות או לאזורים מרוחקים.
שלב 2: הגידול הסרטני נמצא בפות, הוא בכל גודל שהוא והתפשט לשליש התחתון של השופכה, לשליש התחתון של הנרתיק או לשליש התחתון של פי הטבעת ללא מעורבות של בלוטות לימפה.
שלב 3: גידול בכל גודל שהתפשט לחלק העליון של האיברים בפרינאום או עם מעורבות בלוטות לימפה.
3A: הגידול התפשט לשני השלישים העליונים של השופכה, הנרתיק, רירית השלפוחית או הרקטום או שהתפשט לבלוטות לימפה בקוטר פחות מ-5 מ"מ.
3B: הסרטן התפשט לשתי בלוטות לימפה או יותר, כאשר כל האזורים הנגועים בסרטן הם בגודל של 5 מ"מ או יותר.
3C: הסרטן התפשט למספר בלוטות לימפה והחל להתפשט גם לעבר דרך המעטה החיצוני של בלוטת לימפה אחת לפחות.
שלב 4: גידול בכל גודל מקובע לעצם או בלוטות מקובעות או מכויבות או גרורות מרוחקות.
4A: המחלה מקובעת לעצמות האגן או שיש בלוטות מקובעות או מכויבות.
4B: גרורות מרוחקות (בכבד, בריאה וכו').
דרגת ההתמיינות של המחלה מתייחסת ליכולת התפשטות הגידול הסרטני ונקבעת על פי מראה התאים הסרטניים בהשוואה למראה תאים בריאים תחת מיקרוסקופ. דירוג המחלה מסייע לצוות הרפואי לקבל החלטה בנוגע לאופן הטיפול.
דרגה 1 (דרגה נמוכה): התאים הסרטניים דומים לתאים הבריאים ולרוב מתפתחים לאט. סיכון ההתפשטות של התאים הסרטניים בדרגה זו הוא נמוך.
דרגה 2 (דרגה בינונית): התאים הסרטניים נראים חריגים יותר, וקצב התפתחותם מעט מהיר יותר מקצב התפתחות התאים בדרגה 1.
דרגה 3 (דרגה גבוהה): התאים הסרטניים נבדלים מאוד מהתאים הבריאים וקצב התפתחותם מהיר יותר מתאים בדרגה 1 או 2.
תכנון הטיפול המיטבי ייעשה, בדרך כלל, על ידי צוות רב־תחומי הכולל רופאים ורופאות מתחומי הכירורגיה, הרדיולוגיה, הפתולוגיה והאונקולוגיה. כדי לתכנן את הטיפול הטוב ביותר עבורך, הם יתחשבו בכמה גורמים, לרבות הגיל ומצבך הבריאותי הכללי, סוג המחלה, בשלב ובדרגה שלה (כלומר, במיקום הגידול, היקפו ומידת התפשטותו ברחבי הגוף).
במסגרת תכנון הטיפול, הרופא או הרופאה המטפלים ישוחחו איתך על דרך הטיפול המתאימה ביותר. אם יש צורך להחליט על דרך טיפול אחת, חשוב לקבל את כל המידע על דרכי הטיפול האפשריות. ניתן לשאול את הצוות הרפואי כל שאלה בנוגע לטיפול ולתופעות הלוואי הכנת שאלות מראש ונוכחות של אדם קרוב (חבר/ה או בן או בת משפחה) בפגישה עם הצוות הרפואי יכולות לעזור בבירור כל הפרטים ולזכור את תוכן הפגישה.
חשוב לזכור שהטיפול מותאם באופן אישי לכל אדם, והוא משתנה בהתאם למחלה ולמצב הכללי של המטופל. לפני קבלת טיפול כלשהו יש לוודא שקיבלת מהצוות הרפואי הסבר על סוג הטיפול והיקפו, מטרותיו, יתרונותיו וחסרונותיו, הסיכונים ותופעות לוואי הכרוכות בו וטיפולים אפשריים אחרים.
לטיפול שהוצע יכולות להיות מטרות שונות, בהתאם למצב הבריאותי של המטופל ולשלב המחלה:
בכל מקרה, כדאי לדון עם הרופא/ה על אפשרויות הטיפול, להבין ולשקול את היתרונות והחסרונות שלו.
זכותו של כל אדם לבקש ולקבל חוות דעת רפואית נוספת, על פי סעיף 3 לחוק זכויות החולה, תשנ"ו־1996: "מטופל זכאי להשיג מיוזמתו דעה נוספת לעניין הטיפול בו; המטפל והמוסד הרפואי יסייעו למטופל בכל הדרוש למימוש זכות זו".
המימון לחוות דעת נוספת אינו כלול בסל הבריאות. ניתן לבדוק האם ניתן לקבל החזר דרך ביטוח משלים של קופת חולים או דרך ביטוח בריאות פרטי.
לקראת הפגישה לקבלת חוות דעת נוספת, כדאי להכין מראש רשימת שאלות ולהגיע בלוויית אדם קרוב. כך אפשר להבטיח שכל הנושאים המדאיגים אותך יובהרו בפגישה.
לאחר קבלת הסבר על הטיפול יש לחתום על טופס הסכמה מדעת – מסמך הצהרה שבו מובעת הסכמה לקבל את הטיפול מהצוות הרפואי. לא יינתן לך טיפול רפואי ללא הסכמתך וללא חתימתך על הטופס.
ניתוח הוא צורת הטיפול העיקרית בסרטן הפות. ייתכן שיוצע לך ניתוח בלבד או ניתוח בשילוב עם טיפול בקרינה (רדיותרפיה) וטיפול כימי (כימותרפיה). מטרת הניתוח היא להסיר את האזור בו נמצא הגידול הסרטני. לרוב מוסרות באותו ניתוח גם בלוטות הלימפה בצד אחד או בשני צדי המפשעה. עם זאת, סוג הניתוח תלוי בהיקף הגידול הסרטני ובמיקומו. לעיתים מדובר בניתוח קטן להסרת הגידול יחד עם מעט מהרקמה הבריאה סביבו, ולעיתים דרוש ניתוח גדול יותר, הכולל את הסרת השפתיים ולעיתים גם את הדגדגן. נשים העוברות ניתוח נרחב יותר עשויות להזדקק לניתוח נוסף לשיקום הפות (ראי בהמשך).
ניתוח להסרת הגידול הסרטני ושוליים של רקמה בריאה מסביב לו, שהיקפם הוא לרוב 1.5 ס"מ. בדרך כלל מוסרות גם בלוטות הלימפה מהמפשעה בצד בו נמצא הגידול הסרטני.
בניתוח מוסר חלק מהפות הכולל את הגידול הסרטני וחלק מהרקמה הבריאה שסביבו. לפעמים מסירים גם את בלוטות הלימפה במפשעה, בהתאם למיקום הגידול. ישנם שלושה סוגים של כריתה מקומית חלקית:
3. כריתה מקומית רדיקלית של צד אחד של הפות ושל בלוטות הלימפה בצד זה.
בניתוח זה מוסר הפות במלואו, לרבות השפתיים הפנימיות והחיצוניות והדגדגן. כמו כן מוסרות בלוטות הלימפה משני צדי המפשעה.
אם יש צורך בשחזור של הפות, הוא יתבצע בזמן הניתוח להסרת הגידול הסרטני. אם רק מעט עור הוסר, ניתן יהיה לתפור את המקום, אך אם הוסר חלק נרחב יהיה צורך בהשתלת עור. במהלך הניתוח מוסרת רקמת עור בריאה מאזור המפשעה והיא מושתלת באזור הפצע. לעיתים נלקח עור מחלק אחר בגוף, כמו הבטן או הירך. אם יש צורך בהשתלת עור, הניתוח יערב גם מנתח או מנתחת פלסטיים.
זהו ניתוח מורכב ונרחב שנעשה במקרים בהם הגידול הסרטני התפשט לאיברים סמוכים לפות. במסגרת הניתוח ייתכן שיוסרו בלוטות הלימפה באגן כמו גם אחד או יותר מהאיברים הבאים: הרחם, שלפוחית השתן, המעי הגס התחתון, פי הטבעת, צוואר הרחם ו/או הנרתיק. ההחלטה אם לכרות איברים ובאיזה היקף תלויה במידת התפשטות הסרטן. ההחלמה מניתוח זה אינה פשוטה מבחינה רגשית, פיזית ופסיכולוגית, ולכן הוא מבוצע רק במקרים הכרחיים ולא לעיתים קרובות.
סרטן הפות נוטה להתפשט אל בלוטות הלימפה במפשעה. במקרים רבים יש צורך בהסרת בלוטות הלימפה בצד אחד של המפשעה או בשני צדיה, כדי למנוע את התפשטות המחלה. הליך זה מאפשר לברר יותר על שלב המחלה, ולהחליט בהתאם על הטיפול הטוב ביותר. אם סרטן הפות מאובחן בשלב מוקדם ביותר, בדרך כלל אין צורך בניתוח להסרת בלוטות הלימפה.
הסרת בלוטות לימפה רבות עלולה להשפיע על ניקוז הנוזלים מהרגליים והפות ולהוביל להתפתחות לימפאדמה – בצקת - באחת הרגליים או בשתיהן. תופעה זו עשויה להתרחש גם כמה חודשים או שנים לאחר הניתוח.
עישון מגביר את הסיכון לסיבוכים כמו זיהום בחזה ועיכוב בריפוי הפצע הניתוחי, לכן הפסקת עישון או לפחות הפחתה של מספר הסיגריות חשובה לתהליך החלמה אופטימלי יותר. ניתן להיוועץ עם הצוות הרפואי בנושא.
לפני הניתוח ייערכו לך בדיקות שיקבעו את כשירותך להרדמה ולניתוח. הצוות הרפואי ידריך אותך על ההליך הניתוחי, יתרונותיו וסיכונים אפשריים הכרוכים בו, ומה לצפות לאחריו. יש להתאשפז ביום הניתוח או יום לפניו. לפני הניתוח מתקיימת שיחה עם הרופא או הרופאה המרדימים בנושא ותתבקשי לחתום על טופס הסכמה.
הצוות במחלקה יעודד אותך להתחיל לנוע מוקדם ככל האפשר, כחלק הכרחי מתהליך ההחלמה. גם אם נאלצים להישאר במיטה, חשוב לבצע תנועות רגליים שגרתיות ולבצע נשימות עמוקות בהדרכת צוות הפיזיותרפיה.
ייתכן אשפוז של כמה ימים במחלקה לצורך התאוששות מהניתוח וטיפולים כמו:
לאחר הניתוח את עלולה לחוש בכאבים, נפיחות או אי נוחות באזור הניתוח במשך כמה ימים. תקבלי משככי כאבים בהתאם לכל סוגי הכאב. יכול להיות שתחילה תקבלי אותם באמצעות זריקה או עירוי ובהמשך באמצעות כדורים או בנוזל לבליעה, בהתאם לצורך. כמו כן, יכול להיות שתחווי חוסר תחושה באזור המנותח עקב השפעת הניתוח על העצבים, מצב זה צפוי להשתפר אחרי כמה חודשים.
יש לשים לב לסימני זיהום כתוצאה מהניתוח, תחושת חמימות, אודם נפיחות והפרשות מאזור הניתוחי, כמו כן חום גוף מעל 380C. בהופעת אחד או יותר מהתסמינים, פני לצוות הרפואי.
ייתכן שלא יהיו לך יציאות במשך כמה ימים לאחר הניתוח, זוהי תופעה רגילה למדי. אם את סובלת מעצירות, יציאות קשות או כואבות, יש לדווח על כך לצוות הרפואי.
ניתוחים מסוימים משנים לחלוטין את מראה הפות. הדרך שבה תבחני את הפות לאחר הניתוח היא אישית ופרטית. הצוות הרפואי יכול לספק הסבר לגבי הניתוח והשינויים באזור. בפעם הראשונה שתבחני את הפות שלך את יכולה לבחור להסתכל בנוכחות אחות או כל אדם אחר עליו את סומכת. זכרי שייתכן שתהיי מופתעת ושתתקשי לקבל את השינוי, למרות ההכנה שקיבלת, וזוהי תחושה נורמלית (ראי פירוט בהמשך, בפרק "התמודדות רגשית עם מחלת הסרטן").
משך ההחלמה תלוי בהיקף הניתוח שעברת. לא תוכלי לשוב לפעילות רגילה מיד עם השיבה הביתה, עם זאת חשוב לשמור על תנועה ולהיות קשובים לצורכי הגוף ולזמני מנוחה.
ניתוח באזור הפות הוא כנראה אחד מסוגי הניתוחים הקשים יותר להתמודדות רגשית ופיזית. זהו אחד החלקים הפרטיים ביותר בגוף האישה וממלא תפקיד מרכזי בחיי המין. רצוי לשאול את הצוות בבית החולים או בקופת חולים לגבי שירותי ייעוץ ותמיכה בהם תוכלי להיעזר.
ההתמודדות עם האבחנה והניתוח משפיעים על חיי המין. ניתן לחזור לקיים יחסי מין לאחר שהפצע החלים לחלוטין, בערך 8-6 שבועות לאחר הניתוח. לעומת זאת, ייתכן שתרגישי שאינך מוכנה מבחינה נפשית ופיזית לקיים יחסים גם לאחר תקופת ההחלמה. במקרים מסוימים ישנה רקמה צלקתית בפות שמקשה על קיום יחסים וחשוב לדווח על כך לצוות הרפואי כדי שיוכל לתת טיפול ומענה הולם.
כעבור 6-4 שבועות תבקרי במרפאת החוץ כדי לבדוק את החלמת העור ולשוחח על בעיות שעלו בפרק הזמן שחלף. בביקור זה גם תקבלי את תוצאות הבדיקה הפתולוגית ויסבירו לך את משמעותן.
בטיפול זה נעשה שימוש בקרינת רנטגן בעוצמה גבוהה המשמידה את התאים הסרטניים תוך גרימת נזק מועט ככל האפשר לתאים הבריאים. הקרינה יכולה להיות ממכשיר חיצוני (מאיץ קווי) או פנימית (ברכיתרפיה). לעיתים טיפול בקרינה ניתן לפני ניתוח במטרה להקטין את היקף הגידול, כדי שיהיה קל יותר להסירו במהלך הניתוח. במקרים אחרים יינתן טיפול בקרינה לאחר הניתוח לאזור הפות ובלוטות הלימפה כדי להשמיד תאים סרטניים שנותרו וכך להקטין את הסיכון לחזרת המחלה. קבלת טיפול בקרינה תלויה בשלב המחלה, בגודלו של הגידול הסרטני ובמידת התפשטות המחלה לבלוטות הלימפה (אם בכלל). פעמים רבות טיפול בקרינה ניתן בשילוב עם כימותרפיה בטיפול הנקרא כימו-קרינתי.
בסרטן פות מתקדם (כאשר הסרטן חזר או התפשט), טיפול בקרינה ניתן לפעמים במטרה לצמצם את היקף הגידול הסרטני ולהפחית את התסמינים, וכדי לשפר את איכות החיים. טיפול שכזה נקרא 'קרינה פליאטיבית' (מקלה).
טיפול בקרינה חיצונית ניתן בדרך כלל כסדרה של טיפולי יום קצרים ביחידת הקרינה של בית החולים. במסגרת טיפול זה מקרינים את הגידול הראשוני ואת הניקוז הלימפטי שלו (בלוטות הלימפה) באמצעות קרני רנטגן בעוצמה גבוהה המופקות במכשיר הנקרא מאיץ קווי.
טיפול בקרינה פנימית (נקרא גם קרינה תוך-רקמתית, טיפול בשתלים או ברכיתרפיה) כרוך בהחדרת חומר רדיואקטיבי ישירות לתוך הגידול הסרטני. במסגרת טיפול זה מחדירים מחטים או מוליכים פלסטיים לתוך הגידול, בהרדמה מלאה. לאחר החדרת המחטים או המוליכים הפלסטיים, מטעינים אותם במקורות רדיואקטיביים. הטיפול יכול להימשך כמה ימים, וייתכן גם טיפול של 30 דקות בלבד. כאשר משתמשים במקורות רדיואקטיביים בעלי קצב קרינה גבוה, הטיפול נמשך מספר דקות. על פי רוב ניתנים שני טיפולים ביום, במשך כמה ימים.
כאשר קצב פליטת הקרינה איטי, הטיפול נמשך ימים אחדים. כל עוד המוליכים או המחטים נמצאים במקומם, הם משחררים קרינה ברמות נמוכות. יהיה עלייך להישאר בבידוד בחדרך בבית החולים כמה ימים, עד שהרופא יוציא את המחטים או המוליכים הרדיואקטיביים מגופך.
טיפול בקרינה לפות ולמפשעה גורם לתופעות לוואי כלליות, כגון שלשול ועייפות, ספירת דם נמוכה, ויכול לגרום גם לתופעות לוואי מקומיות כמו תגובות עוריות, נשירת שיער וכאבים. תופעות אלו יכולות להיות קלות או חמורות, תלוי במינון הקרינה ובמשך הטיפול. חלק מתופעות הלוואי מופיעות בטווח הקצר ולחלק יש השפעה לטווח ארוך.
תגובות עוריות
מכיוון שהעור באזור הפות והמפשעה רגיש ביותר, הטיפול עלול לגרום לתגובה וגירוי בו. בעת הניקוי של האזור המטופל יש להשתמש במים פושרים בלבד ולנגב אותו בטפיחות עדינות עם מגבת. טלק ובשמים גורמים לגירוי, לכן מומלץ להימנע משימוש בהם. הרופא או האחות יוכלו להמליץ על משחה או קרם שיכול להפחית את הכאב, ולהסביר לך כיצד לטפל בעור בזמן זה.שלשול
טיפול בקרינה עלול לגרות את המעי ולגרום לשלשול. יש לדווח על כך לצוות הרפואי שיוכל לתת טיפול תרופתי נגד שלשול. חשוב להקפיד על שתייה מרובה בגלל אובדן הנוזלים.
שלפוחית השתן
ייתכן שתרגישי דחיפות ותכיפות במתן שתן או צריבה בשתן. כדי להקל תחושות אלה מומלץ לשתות 3-2 ליטר מים ליום, להימנע מעישון, שתיית משקאות המכילים אלכוהול וקפאין ולהימנע מאכילת מאכלים מתובלים. במקרה של צריבה בשתן, ניתן לפנות לצוות המטפל ולבדוק אפשרות לטיפול תרופתי להקלת התסמינים.
הפרשות וגינליות
ייתכן שיהיו לך הפרשות וגינליות קלות בתום הטיפול. אם ההפרשות ממשיכות או נעשות חזקות יותר – יש לדווח על כך לצוות המטפל.
עייפות
אחת מתופעות הלוואי השכיחות בטיפולי קרינה היא עייפות. נסי לנוח ככל שתוכלי, במיוחד אם עלייך לנסוע כל יום דרך ארוכה למקום קבלת הטיפול. במידת האפשר, השתדלי לבצע פעילות גופנית מתונה כגון הליכות, אשר עשויות לשפר את הרגשתך ולהעלות את רמת האנרגיה שלך. העייפות יכולה להימשך כמה שבועות ואז לחלוף בהדרגה לאחר תום מחזור הטיפול. אם היא נמשכת מעבר לזמן הסביר, יש לדווח לרופא המטפל.
נשירת שיער
טיפול בקרינה יכול לגרום לנשירת שיער באזור המטופל. ייתכן שהוא יצמח בחזרה בתום הטיפולים, ובמקרים נדירים השיער לא ישוב לצמוח.
לימפאדמה
טיפול בקרינה לבלוטות הלימפה עלול ליצור בצקות ובהמשך – לימפאדמה. עוד על כך ניתן לקרוא בהמשך בפרק העוסק בהשפעות האפשריות של הטיפולים.
דלקת של דופן שלפוחית השתן (ציסטיטיס)
טיפול בקרינה לאזור המפשעה יכול לגרום לדלקת של דופן שלפוחית השתן, וכתוצאה מכך ייתכן שתרגישי צורך במתן שתן לעיתים קרובות. ייתכן שתחושי גם צריבה בזמן מתן שתן. הרופא או הרופאה יכולים לרשום לך תרופות כדי להקל את חוסר הנעימות. מומלץ לשתות כמות גדולה של מים ונוזלים אחרים כדי לדלל את השתן.
הקדמת תסמיני גיל המעבר
קרינה לאזור האגן עלולה להשפיע על השחלות, ולגרום לתסמיני גיל המעבר: שינוי והפסקה בווסת, גלי חום, זיעה, ירידה בחשק המיני, שינויים במצב הרוח, יובש בנרתיק, עייפות, חרדה ועוד.
ייתכן שתוכלי לקבל טיפול הורמונלי חלופי (HRT) להקלת התסמינים. אם אינך יכולה או רוצה לקבל טיפול הורמונלי, ישנן דרכים אחרות להתמודד עם התסמינים. היוועצי עם הרופא או הרופאה המטפלים.
פוריות
אם את עדיין בתקופת הפוריות, ייתכן שלא תוכלי להרות לאחר הטיפולים, לכן חשוב להתייעץ עם מומחה פריון לפני תחילת הטיפולים. ההתמודדות עם אובדן הפוריות עלולה להיות קשה, אפילו אם יש לך ילדים. מומלץ להיעזר במומחים בתחום. התייעצי עם הצוות הרפואי בעניין זה.
היצרות הנרתיק
בזמן טיפול בקרינה וכמה שבועות לאחר מכן, צפויה רגישות בנרתיק. בטווח הארוך הטיפול יכול להותיר צלקות שגורמות להיצרות הנרתיק ולאובדן גמישותו. כתוצאה מכך, קיום יחסי מין עלול להיות קשה או לא נוח. מומלץ שתשתמשי במרחיבים (מאמנים) נרתיקיים עם חומר סיכה, כדי למנוע את היצרות הנרתיק עד כדי הידבקות דפנותיו. המרחיבים עשויים בדרך כלל מפלסטיק, והם בעלי אורך וקוטר שונים. ניתן לקבלם מהאחות או הרופא, שידריכו אותך כיצד להשתמש בהם. גם קיום יחסי מין סדירים עשוי למנוע את היצרות הנרתיק, אם האישה מעוניינת בקיום יחסים בזמן ההתמודדות עם המחלה.
גם עבור אישה שאינה פעילה מינית, שמירה על גודל תקין של הנרתיק באמצעות מרחיבים מאפשרת לבצע בדיקות גינקולוגיות, שחשובות לתהליך המעקב אחר המחלה והטיפול בצורה נינוחה יותר.
אם את מקבלת טיפול בקרינה באזור המפשעה, ולא באזור הפות, לא תזדקקי למרחיבים. מריחת הנרתיק במשחה המכילה הורמונים עשויה לעזור. משחות אלו זמינות על פי מרשם רופא.
שינויים בעור הפות
מכיוון שעור הפות רגיש מאוד, ייתכנו שינויי צבע (אדמומיות או התכהות העור) ונפיחות במשך חודשים או לעיתים שנים לאחר הטיפול. ניתן להקל את הנפיחות באמצעות עיסוי עדין, שניתן ללמוד מאחות או פיזיותרפיסטית. השינוי בגוון העור לעיתים אינו הפיך.
השפעה על מערכת העיכול
קרינה לאגן עלולה לפגוע גם במעיים וברקטום ובעקבות כך לגרום לשלשולים וצואה דמית. במקרים חמורים, עלולים להיווצר נקבים או קרעים במעיים. יש לפנות לרופא או רופאה אם מופיעים תסמינים כאלה.
טיפול כימי (כימותרפיה) הוא שיטת טיפול נפוצה נגד מחלת הסרטן. בטיפול זה ניתנות תרופות כימיות (הנקראות גם "תרופות ציטוטוקסיות") במטרה להרוס את תאי הגידול הסרטני. הטיפול הכימי יכול להינתן גם בשילוב עם טיפולים אחרים, דוגמת ניתוח, טיפול בקרינה, טיפול מכוונן מטרה, אימונותרפיה ו/או טיפול הורמונלי. במקרה של סרטן הפות, אין טיפול כימי סטנדרטי. במקרים של מחלת סרטן מתקדמת, לעיתים משלבים טיפול כימי וטיפול קרינתי לפני ניתוח במטרה להקטין את הגידול כך שניתן יהיה להסיר אותו יותר בקלות בזמן הניתוח.
התרופות הכימיות אותן נהוג לתת לטיפול בסרטן פות מפושט הן:
ציספלטין – Cisplatin*
קרבופלטין - Carboplatin (פאראפלאטין® - ®Paraplatin)*
פאקליטקסל - Paclitaxel (טקסול® - ®Taxol)*
אם בלוטות הלימפה במפשעה הוסרו בניתוח, או אם קיבלת טיפול בקרינה לחלק זה של הגוף, קיים סיכון להצטברות נוזלים ברגל אחת או בשתיהן. בלוטות הלימפה הן חלק מהמערכת החיסונית, הן עוזרות לגוף להילחם בזיהומים ומסייעות לנקז את נוזלי הלימפה מהרגליים. הסרתן עלולה לגרום לנוזל להצטבר ברקמות שמתחת לעור ולגרום לבצקת לימפטית. המצב יכול להתפתח כמה חודשים או כמה שנים לאחר הטיפול.
בבצקת לימפטית ניתן לטפל באמצעות שיטות עיסוי מיוחדות, תרגילים, תחבושות וגרביונים תומכים. בבתי חולים ובקופות החולים יש פיזיותרפיסטים המתמחים בטיפול זה. סיכויי ההצלחה של הטיפול גדולים יותר ככל שמתחילים אותו מוקדם יותר, לכן דווחי לרופא אם תבחיני אפילו בנפיחות קלה בבטן התחתונה, באזור איברי המין, ברגל או בכף הרגל.
אם תהיה לך בצקת לימפטית, הרגל, כף הרגל או איברים אחרים שיפגעו מהבצקת יהיו חשופים יותר לזיהומים.
מה ניתן לעשות:
אם התפתחה לימפאדמה, פני לרופא המטפל לקבלת ייעוץ, טיפול והכוונה.
לדף מידע מפורט: לימפאדמה.
הליך רפואי בפות, שלו חלק חשוב במיניות ובנשיות, יכול לעורר מגוון רגשות, מבושה עמוקה ועד פחד וכעס. כריתת פות יכולה להשפיע על דימוי הגוף ועל תחושת המיניות והנשיות שלך. גם הצרכים והחשק המיני יכולים להשתנות.
ניתן למצוא מידע נוסף בדף המידע מיניות ופוריות האישה וכן בדף המידע חיי אישות וזוגיות המיועד למגזר הדתי.
כמו כן, האגודה מפעילה שירות ייעוץ מיני ארצי ללא תשלום על ידי מטפלת במיניות, ללא צורך בהפניה רפואית. למידע נוסף ולקביעת תור ניתן לפנות בטל. 03-5721643, או בדוא"ל: miniut@cancer.org.il
ניתן להפנות שאלות למומחים בפורום ייעוץ מיני למתמודדים עם סרטן.
טיפול תומך (או טיפול פליאטיבי) הוא טיפול שניתן לאורך כל שלבי הטיפול האונקולוגי במטרה לסייע בהתמודדות עם המחלה, התסמינים שלה ותופעות הלוואי של הטיפולים השונים. הטיפול התומך מסייע בשמירה על איכות החיים של החולה ובהקלת תסמינים גופניים כגון כאב, קוצר נשימה, הפרעה בשינה, בחילות והקאות, עצירות, שלשולים ועוד. בנוסף, הטיפול התומך נותן מענה לצרכים הרגשיים והפסיכולוגיים של החולה ובני משפחתו, והוא ניתן בדרך כלל על ידי צוות רב-תחומי. ישנם אנשי צוות נוספים בבתי החולים שיכולים לסייע בתחומים כגון תזונה, פיזיותרפיה ומתן שירותים סוציאליים שונים.
כדאי לדעת שהטיפול התומך יכול להינתן לצד הטיפול הכימי, הקרינתי או הטיפול הממוקד. גם אם הוחלט שלא לקבל טיפול לגידול עצמו, או במצב שמוצו אפשרויות הטיפול בסרטן, חשוב להמשיך לקבל טיפול תומך להקלת התסמינים.
במצבים מתקדמים של המחלה הטיפול התומך יכול להתאים גם למטופלים המעדיפים להישאר בביתם במסגרת הוספיס וגם למטופלים הבוחרים להתאשפז בהוספיס. הטיפול כולל את כל ההיבטים של צורכי המטופל והמשפחה: היבטים פיזיים (שיכוך כאבים וכו'), פסיכולוגיים ורגשיים.
המונח רפואה משלימה (משולבת, אינטגרטיבית) מתייחס למגוון טיפולים, כגון דיקור סיני (אקופונקטורה), נטורופתיה, דמיון מודרך ועוד, הניתנים בנוסף על הטיפולים הרפואיים המקובלים נגד מחלת הסרטן. מחקרים מראים שגישת הטיפול האינטגרטיבית עשויה לתרום לשיפור איכות החיים של מטופלים ומטופלות בתקופת ההתמודדות עם המחלה והטיפולים.
אם ברצונך להיעזר בטיפולי רפואה משלימה, חשוב להתייעץ עם הרופא או הרופאה המטפלים ועם רופאים מומחים ברפואה משלימה כדי לבחון מהי דרך הטיפול הטובה ביותר עבורך, ואם שיטות רפואה משלימה עשויות לסייע בהשגת יעדי הטיפול.
למידע נוסף ראי דף מידע בנושא רפואה משלימה וסרטן ורשימת מרפאות רפואה משלימה ואינטגרטיבית ברחבי הארץ.
ניתן להתייעץ גם בפורום רפואה משלימה ומשולבת.
לקבלת מדריך מודפס ללא תשלום ניתן לפנות בשיחת חינם ל'טלמידע'® של האגודה בטל': 1-800-599-995.
לאחר השלמת הטיפול יש להמשיך להיבדק בבדיקות מעקב שגרתיות, הכוללות בדיקות דם וצילומי רנטגן. פגישות המעקב הן הזדמנות טובה לשוחח עם הרופא או הרופאה על החששות הקיימים ולקבל תשובות על שאלות שונות. אם בין פגישות המעקב הבחנת בתסמינים חדשים או בבעיות אחרות, יש לדווח על כך לצוות הרפואי או לפנות אל בית החולים בהקדם האפשרי.
ניתן להפנות שאלות למומחים בפורומים שונים, ולקבל ייעוץ רפואי ומקצועי.
למידע נוסף: "עם הפנים לעתיד – מדריך למחלימי סרטן".
לקבלת חוברת מודפסת בנושא אפשר לפנות בשיחת חינם ל'טלמידע'® של האגודה למלחמה בסרטן בטל': 1-800-599-995.
מחקרים למציאת דרכים חדשות לטיפול יעיל בסרטן נערכים כל העת. מחקרים כאלה נקראים מחקרים קליניים (או ניסויים קליניים) והם הדרך האמינה היחידה לבחינת טיפול חדש. לעיתים קרובות משתתפים במחקרים האלה כמה מרכזים רפואיים בארץ, ובדרך כלל גם מרכזים רפואיים במדינות אחרות.
מחקרים קליניים חשובים לא רק לשיפור הטיפול לטובת כל המטופלים בעתיד, אלא גם מעניקים סיכוי אמיתי לשיפור מצב המשתתף או המשתתפת במחקר. כמו כן, הם תורמים לקידום המאבק במחלת הסרטן ולהעמקת הידע הקשור למחלה. אם שיטת הטיפול הנבדקת במחקר מסוים תוכח כיעילה, היא עשויה להיות שיטת הטיפול המקובלת ולעזור לחולים רבים נוספים. יעילותם של רוב הטיפולים הנמצאים כיום בשימוש הוכחה בעבר במסגרת ניסויים קליניים.
אין מידע מוכח שהטיפול החדש הנבדק במחקר יביא לידי תוצאות טובות יותר, אך מקובל להציע טיפול חדש רק אם יש סיכוי סביר שתוצאותיו יהיו טובות יותר מהטיפול המקובל.
למידע נוסף על שלבי המחקר הקליני ועל השתתפות במחקר קליני, ראו כאן
לאגודה למלחמה בסרטן מאגר של מחקרים קליניים, המתעדכן באופן קבוע.
במאגר מרוכזים מגוון המחקרים הקליניים המתבצעים במרכזים הרפואיים בישראל. המחקרים פתוחים לציבור המטופלים על פי תנאי הקבלה המפורטים בכל מחקר. ניתן לקבל פרטים ומידע נוסף במרכז המידע של האגודה בטל': 03-5721608 או בדוא"ל: info@cancer.org.il.
תהליך האבחון של מחלת הסרטן מלווה, ברוב המקרים, בתנודות רגשיות ובמחשבות הנעות בין תקווה, פחד וחשש. כשהאבחנה מתבררת, תגובתו של כל אדם היא ייחודית.
התגובה מושפעת מתכונות אישיות, מניסיון וממפגש קודם עם מחלות סרטן במשפחה או בסביבה הקרובה, מסוג המחלה ומהיכולת להירפא או להשיג הקלה. כל אדם מגיב בצורה שונה ובעוצמה שונה, אבל לכולם דרוש זמן כדי להסתגל למציאות של מחלה. יש לזכור שגם בני המשפחה עוברים תהליך רגשי דומה, ורבים מהם זקוקים להדרכה ולתמיכה, בדומה לבן או בת המשפחה שאובחנו בסרטן.
האגודה למלחמה בסרטן מפעילה מערך מידע ותמיכה (ללא תשלום) לחולים, למחלימים ולבני משפחותיהם:
'טלמידע'® – מוקד טלפוני בעברית (1-800-599-995), בערבית (1-800-36-36-55) וברוסית (1-800-34-33-44).
שירותי מידע מתקדמים: 03-5721608 או info@cancer.org.il.
'טלתמיכה'® – מוקד תמיכה נפשית ראשונית: 1-800-200-444.
פורומים לחולים, למחלימים ולבני משפחותיהם: מיטב המומחים מספקים מידע נרחב ומהימן באתר האגודה למלחמה בסרטן.
למידע נוסף על מערך התמיכה והשיקום של האגודה למלחמה בסרטן.