מבוא
מהו סרטן סטרומלי במערכת העיכול?
תסמיני המחלה
דרכי האבחון
קביעת שלב ודרגת המחלה
תכנון הטיפול
סוגי הטיפולים בסרטן סטרומלי של מערכת העיכול
ניתוח
טיפול ביולוגי (מכוונן, ממוקד מטרה)
טיפול תומך (פליאטיבי)
רפואה משלימה ומשולבת
מעקב
מחקרים קליניים
התמודדות רגשית עם המחלה
מערך המידע, התמיכה והסיוע של האגודה למלחמה בסרטן
המידע המובא בהמשך עוסק בסרטן בסטרומה (רקמת החיבור) של מערכת העיכול, ומטרתו לשפוך אור על אבחון המחלה, סוגי הטיפולים, תופעות הלוואי וההתמודדות. עם זאת, מידע זה הוא כללי בלבד, ורק הצוות הרפואי המטפל בך ומכיר היטב את פרטי הרקע הרפואי שלך ואת נתוני מחלתך, יכול לייעץ לך בכל הנוגע למהלך האבחון והטיפול.
איברי הגוף ורקמותיו מורכבים מאבני בניין קטנות הקרויות תאים. תאים אלו מתחדשים באמצעות חלוקה מבוקרת. אם התהליך יוצא משליטה בשל סיבה כלשהי, התאים ממשיכים להתחלק ללא בקרה ונוצר גוש תאים הקרוי גידול. גידול עשוי להיות שפיר או ממאיר (סרטני).
גידול שפיר הוא גידול מקומי, שהתאים שלו אינם מתפשטים לאיברים אחרים בגוף, אך אם הם ממשיכים להתחלק ולהתרבות, הם עלולים לגרום ללחץ על האיברים הסמוכים.
גידול ממאיר מורכב מתאים בעלי יכולת פלישה והתפשטות. ללא טיפול גידול כזה עלול לפלוש לרקמות ולאיברים סמוכים ולפגוע גם בהם. לעיתים תאים ניתקים מהגידול המקורי (הראשוני) ומתפשטים לאיברים אחרים בגוף דרך מחזור הדם או מערכת הלימפה, ושם הם עלולים להמשיך להתחלק וליצור גושים חדשים הקרויים פיזור משני או גרורה.
קיימים יותר כ-200 סוגי סרטן באיברי הגוף השונים, ולכל אחד מהם שם, מהלך מחלה וטיפול הייחודיים לו.
תאי הסטרומה הם תאים של רקמת החיבור התומכת ברקמות שונות בגוף כמו שריר, שומן, עצבים, כלי דם, עצם וסחוס. במערכת העיכול, תאים אלה נמצאים בצמוד לשריר העוטף את האיברים המעורבים בעיכול המזון לכל אורכה; מהוושט, הקיבה, המעיים ועד פי הטבעת. תאי הסטרומה במערכת העיכול הם חלק ממערכת העצבים האוטונומית, והם בעלי תפקיד של קוצב - תפקידם העיקרי הוא לווסת את התכווצות מערכת העיכול.
סרטן שמקורו ברקמת הסטרומה (Gastro Intestinal Stromal Tumors – GIST) הוא סרטן של רקמת החיבור, והוא נקרא גם סרטן מסוג סרקומה של הרקמות הרכות. סרקומות של הרקמות הרכות הן נדירות, וסרטן סטרומלי במערכת העיכול הוא סוג נדיר עוד יותר. סרטן מסוג זה יכול להתחיל בכל מקום במערכת העיכול, אך מתפתח לרוב בקיבה (כ-60%) או במעי הדק (כ-35%), השאר עשויים להימצא בוושט, במעי הגס ובפי הטבעת, ומספר קטן מאוד מתפתח בחלל הבטן מחוץ למערכת העיכול.
הגורמים לסרטן סטרומלי של מערכת העיכול (GIST) עדיין אינם ידועים. חוקרים מצאו סבירות גבוהה יותר לחלות במקרים אלה:
חולים בסרטן סטרומלי של מערכת העיכול בשלב מוקדם בדרך כלל לא חווים תסמינים כלשהם של המחלה. סרטן מסוג זה לרוב מאובחן לאחר שאדם חש בתסמינים, כגון:
בהופעת אחד מהתסמינים יש ליצור קשר עם רופא או רופאת המשפחה, אך חשוב לזכור שתסמינים אלו עלולים להיגרם גם מסיבות אחרות.
האבחנה מתחילה לרוב בביקור אצל רופא/ת המשפחה עקב תלונות על תסמינים. הרופא ישאל על המצב הבריאותי וההיסטוריה של בעיות רפואיות קודמות. קרוב לוודאי שתינתן הפניה לבדיקות דם, ויש מקרים שבהם תינתן הפניה למומחה גסטרואנטרולוג.
הבדיקות הבאות מתבצעות בדרך כלל כחלק מהאבחון (פירוט בדף מידע על בדיקות אבחון):
אנדוסקופיה
בדיקה נפוצה ביותר המשמשת לאבחון בעיות במערכת העיכול, בוושט ובגרון. הבדיקה מבוצעת כאשר מערכת העיכול ריקה מתוכן, ולכן יש להימנע מאכילה ושתייה במשך ארבע שעות לפחות לפני הבדיקה. בתחילת הבדיקה ניתנות תרופות בווריד לצורך הרגעה, הפחתה של יצירת רוק והרפיה של השרירים, כדי להקל את חוסר הנוחות במהלך הבדיקה. בהמשך ניתן חומר הרדמה מקומי בתרסיס בחלקו האחורי של הגרון, והרופא מעביר אנדוסקופ (צינורית גמישה המכילה נורה ומצלמה) במורד הגרון לתוך מערכת העיכול. כך מתקבל תצלום של פנים דרכי העיכול, וניתן לקחת דגימת תאים קטנה (ביופסיה) לבדיקה תחת מיקרוסקופ. עקב התרופות שניתנו תיתכן תחושה של נמנום וטשטוש ולכן לרוב הנבדקים נשארים להתאוששות במכון לאחר הבדיקה.
אולטרה-סאונד אנדוסקופי
בדיקה שגם היא מתקיימת בשיטה האנדוסקופית, ובה בקצה צינורית האנדוסקופיה יש גלאי אולטרה-סאונד, המאפשר לבצע סריקת אולטרה-סאונד של פנים מערכת העיכול. באולטרה-סאונד נעשה שימוש בגלי קול כדי לבנות תמונה של פנים הגוף. באמצעות הבדיקה ניתן לראות את מידת חדירת הגידול הסרטני לשכבות דופן הקיבה, לבלוטות הלימפה או לרקמות סמוכות. אנדוסקופיה עלולה להיות לא נוחה, אך היא אינה כרוכה בכאב. לאחר כמה שעות אמורה לחלוף השפעת ההרדמה, ואפשר לחזור הביתה. אסור לנהוג במשך כמה שעות לאחר הבדיקה ולכן חשוב להגיע לבדיקה בליווי אדם נוסף. חלק מהמטופלים חשים כאב בגרון לאחר אנדוסקופיה. זוהי תופעה רגילה האמורה לחלוף לאחר כמה ימים.
סריקת אולטרה-סאונד
בדיקה לא פולשנית שבה נעשה שימוש בגלי קול כדי לבנות תמונה של מערכת העיכול והאיברים סביבה. הסריקה מתבצעת במחלקת הרנטגן של בית החולים. לצורך הבדיקה יש להימנע מאכילה ולשתות נוזלים צלולים בלבד (לא תוססים או חלביים) במשך 6-4 שעות לפני הבדיקה. במהלך הבדיקה יש לשכב על הגב ובאמצעות ג'ל הנמרח על אזור הבטן, ניתן לעבור עם מתמר האולטרה-סאונד ולקבל תמונה ממוחשבת. הבדיקה אינה כרוכה בכאב ונמשכת בערך 20-15 דקות.
סריקת CT (טומוגרפיה ממוחשבת)
בבדיקה זו מבוצעים כמה צילומי רנטגן המרכיבים תמונה תלת-ממדית של פנים הגוף. הבדיקה אינה כרוכה בכאב ונמשכת 30-10 דקות. בסריקות CT נעשה שימוש בכמות קטנה של קרינה, כך שהסבירות לפגיעה בנבדק ובבאים במגע עמו נמוכה ביותר. ההנחיה היא לא לאכול או לשתות במשך ארבע שעות לפחות לפני הבדיקה. בהתאם לשיקול הרפואי, יינתן משקה או זריקת חומר ניגוד (בדרך כלל יוד), המאפשרים לראות אזורים מסוימים באופן ברור יותר. זריקה לווריד יכולה לגרום לתחושת חמימות בכל הגוף למשך כמה דקות. לפני הבדיקה חשוב לדווח לצוות הרפואי על אלרגיה ליוד או אסטמה, אשר עלולים לגרום לתגובה חריפה יותר לזריקה. לרוב ניתן לחזור הביתה מיד לאחר הבדיקה.
סריקת MRI (הדמיה בתהודה מגנטית)
בדיקה זו דומה לסריקת CT, אך עושה שימוש בתהודה מגנטית במקום בקרני רנטגן כדי לבנות תמונות חתך רוחביות של הגוף. במהלך הבדיקה יש לשכב ללא תנועה על מיטה בתוך גליל מתכת ארוך, הפתוח בשני קצותיו. הבדיקה כולה עשויה להימשך עד שעה ועלולה להיות מעט לא נוחה. חלק מהנבדקים חוששים מעט משהייה בחלל הסגור. היא גם מאוד רועשת, אך ניתן לקבל אטמי אוזניים או אוזניות. אינטרקום דו-כיווני מאפשר לשוחח עם הצוות המפעיל את הסורק. חלק מהמטופלים מקבלים זריקת חומר ניגוד לתוך וריד בזרוע, אשר עלולה לגרום לאי נוחות באזור ההזרקה. לרוב ניתן לחזור הביתה מיד לאחר הבדיקה. אסור לבצע את הבדיקה במקרים של נוכחות שתלי מתכת על הגוף (כמו אטבים כירורגיים, קוצבי לב, שתלים ממתכת).
סריקת PET-CT (טומוגרפיה ע"י פליטת פוזיטרון)
בסריקת PET נעשה שימוש במינון נמוך של גלוקוז רדיואקטיבי כדי למדוד את פעילות התאים בחלקים שונים של הגוף. לרוב הבדיקה מתבצעת לאחר אבחון הגידול כסרטני, כדי לאתר אזורים נוספים הנגועים במחלה. בבדיקה זו כמות קטנה מאוד של חומר רדיואקטיבי מוזרקת לתוך וריד, בדרך כלל בזרוע. לאחר כמה שעות מתבצעת הסריקה. אזורים סרטניים בדרך כלל פעילים יותר מהרקמות הסובבות אותם וצורכים יותר גלוקוז ולכן מופיעים בבירור בסריקה.
במקרה של חשד לגידול סרטני בבדיקות הדימות, נלקחת ביופסיה (דגימה של רקמה) במהלך האנדוסקופיה. כאשר מסתכלים על התאים דרך המיקרוסקופ, ניתן לראות אם הם שפירים (לא-סרטניים) או ממאירים (סרטניים). אם מאובחנת סרקומה, נערכות בדיקות נוספות של הדגימה, במטרה לזהות באיזה סוג סרקומה מדובר. ניתן לזהות סרטן סטרומלי של מערכת העיכול על ידי הימצאות כמויות גדולות של החלבון טירוזין קינאז. בנוסף, ייבחנו מוטציות בגנים של הגידול, נוכחות שלהן עשויה להשפיע על מידת התגובה של הסרטן לטיפול בתרופות ביולוגיות (ממוקדות מטרה). הגורם השכיח לסרטן סטרומלי במערכת העיכול הוא שינוי באחד מהגנים KIT או PDGFR2A.
זיהוי ואפיון המוטציות נעשה בבדיקה מולקולרית של הגידול - ריצוף דנ"א. בדיקה זו חשובה במיוחד לצורך התאמת טיפול תרופתי נגד המחלה בשלביה השונים.
ייתכן שיחלפו כמה ימים או כמה שבועות עד שכל תוצאות הבדיקות יתקבלו ועד פגישת העדכון עם הרופא או הרופאה. תקופת ההמתנה עלולה להיות מלווה בחששות ובמתח, לכן מומלץ להיעזר או בסביבה הקרובה בשביל תמיכה וסיוע.
לאחר ביצוע הבדיקות, קבלת התוצאות ואבחון הסרטן, הצוות הרפואי יקבע את שלב המחלה (stage) או את דרגתה (grade). שלב המחלה מתאר את גודלו ומיקומו של הגידול ואם התפשט לאיברים אחרים (כלומר, את מידת ההתפשטות של המחלה), ודירוג המחלה בוחן את מידת ההתמיינות של תאי הסרטן בגוף (כלומר, את מידת האגרסיביות של המחלה).
באופן כללי, לצורך קביעת שלב המחלה במקרים של סרטן במערכת העיכול, יש חלוקה לארבעה שלבים:
שיטה הנותנת מידע מדויק לגבי שלב המחלה:
T (Tumor) - מתאר את היקף הגידול. ישנן ארבע דרגות, בין 1 ל-4, בהתאם לגודל הגידול, מיקומו ומידת התפשטותו לאיברים סמוכים, וכן בהתאם למגבלה בתנועה.
(Nodule) N - מתאר את מידת התפשטות הגידול לבלוטות הלימפה. אם אין בלוטות לימפה נגועות – השלב הוא N0, בלוטה אחת עד שלוש -N1 , ריבוי בלוטות (ארבע ומעלה) -N2 .
(Metastases) M - מתאר את מידת התפשטות הגידול הסרטני לחלקים אחרים בגוף, כגון הריאות או הכבד (סרטן גרורתי). קיימות שתי דרגות: M0 מתאר מצב שבו לא נמצאו גרורות; M1 מתאר מחלה גרורתית שהתפשטה לאיברים נוספים.
קביעת דרגת המחלה מתייחסת לאופן שבו תאי הסרטן נראים מבעד למיקרוסקופ בהשוואה לתאים נורמליים. דרגת המחלה, כאמור, מלמדת על מידת האגרסיביות של המחלה.
דרגה 1 (Well differentiated) - תאי הגידול הסרטני דומים למדי לתאים רגילים (עברו התמיינות), נוטים לגדול באטיות ובעלי נטייה נמוכה להתפשט.
דרגה 2 (Moderately differentiated) - תאי הגידול שונים מעט מתאים רגילים ומתחלקים במהירות גדולה במקצת.
דרגה 3 (poorly differentiated) - תאי הגידול הסרטני שונים מאוד מתאים רגילים ונוטים להתחלק ולהתפשט במהירות.
המושג "הישנות מחלה" מתייחס למצב שבו הגידול הסרטני חזר לאחר שטופל בפעם הראשונה. סרטן סטרומלי של מערכת העיכול עלול לחזור ברקמות שבהן התחיל לראשונה (הישנות מקומית), או בחלק אחר של הגוף (גרורה).
תכנון הטיפול המיטבי ייעשה, בדרך כלל, על ידי צוות רב־תחומי הכולל רופאים ורופאות מתחומי הכירורגיה, הרדיולוגיה, הפתולוגיה והאונקולוגיה. כדי לתכנן את הטיפול הטוב ביותר עבורך, הם יתחשבו בכמה גורמים, לרבות הגיל ומצבך הבריאותי הכללי, סוג המחלה, בשלב ובדרגה שלה (כלומר, במיקום הגידול, היקפו ומידת התפשטותו ברחבי הגוף). מאחר שסרטן סטרומלי של מערכת העיכול הוא סוג נדיר של מחלת סרטן, ייתכן שתינתן הפניה לטיפול ביחידה שבה רופאים המתמחים בטיפול בסרטן מסוג זה.
במסגרת תכנון הטיפול, הרופא או הרופאה המטפלים ישוחחו איתך על דרך הטיפול המתאימה ביותר. אם יש צורך להחליט על דרך טיפול אחת, חשוב לקבל את כל המידע על דרכי הטיפול האפשריות. חשוב לשאול את הצוות הרפואי כל שאלה בנוגע לטיפול ולתופעות הלוואי. הכנת שאלות מראש ונוכחות של אדם קרוב (חבר/ה או בן או בת משפחה) בפגישה עם הצוות הרפואי יכולות לעזור לברר את כל הפרטים ולזכור את תוכן הפגישה.
חשוב לזכור שהטיפול מותאם באופן אישי לכל אדם, והוא משתנה בהתאם למחלה ולמצב הכללי של המטופל. לפני קבלת טיפול כלשהו יש לוודא שקיבלת מהצוות הרפואי הסבר על סוג הטיפול והיקפו, מטרותיו, יתרונותיו וחסרונותיו, הסיכונים ותופעות לוואי הכרוכות בו וטיפולים אפשריים אחרים.
לטיפול שהוצע יכולות להיות מטרות שונות, בהתאם למצב הבריאותי של המטופל ולשלב המחלה:
בכל מקרה, כדאי לדון עם הרופא/ה על אפשרויות הטיפול, להבין ולשקול את היתרונות והחסרונות שלו.
זכותו של כל אדם לבקש ולקבל חוות דעת רפואית נוספת, על פי סעיף 3 לחוק זכויות החולה, תשנ"ו־1996: "מטופל זכאי להשיג מיוזמתו דעה נוספת לעניין הטיפול בו; המטפל והמוסד הרפואי יסייעו למטופל בכל הדרוש למימוש זכות זו".
המימון לחוות דעת נוספת אינו כלול בסל הבריאות. ניתן לבדוק אם ניתן לקבל החזר דרך ביטוח משלים של קופת חולים או דרך ביטוח בריאות פרטי.
לקראת הפגישה לקבלת חוות דעת נוספת, כדאי להכין מראש רשימת שאלות ולהגיע בלוויית אדם קרוב. כך אפשר להבטיח שכל הנושאים המדאיגים אותך יובהרו בפגישה.
לאחר קבלת הסבר על הטיפול יש לחתום על טופס הסכמה מדעת – מסמך הצהרה שבו מובעת הסכמה לקבל את הטיפול מהצוות הרפואי. לא יינתן לך טיפול רפואי ללא הסכמתך וללא חתימתך על הטופס.
במקרה של אבחון גידול קטן תישקל הסרה מלאה שלו בניתוח לפרוסקופי עם שוליים נקיים (כלומר ללא הימצאות תאים סרטניים). במקרה של הימצאות גידול גדול או גרורתי, לרוב יישקל טיפול נאו-אדג'ובנטי (טרום ניתוחי) בתרופות ביולוגיות (ממוקדות מטרה) במטרה להקטין את הגידול ולהקל את הסרתו בניתוח. במקרה זה לעיתים תישקל הסרה ניתוחית גם של הגרורות. יש מקרים שבהם מידת הפיזור הגרורתי נרחב ויישקל טיפול תרופתי בלבד. במסגרת הטיפול בסרטן סטרומלי של מערכת העיכול לא נעשה שימוש בקרינה או בכימותרפיה מכיוון שלא נמצאו יעילים בטיפול.
הטיפול הנפוץ ביותר בסרטן סטרומלי של מערכת העיכול הוא ניתוח להסרת הגידול. אם הגידול הסרטני החל להתפשט, ייתכן שניתן יהיה גם להסיר את הגידולים המשניים. ייתכן שיהיו קשיי אכילה לאחר הניתוח, בעיקר אם הניתוח נערך באזור הקיבה, וכן ככל שהסירו יותר חלקים ממנה. ניתן להיעזר בדיאטנים בבית החולים לייעוץ ותמיכה.
לעיתים קרובות יישקל ניתוח בשיטת הלפרוסקופיה לכריתת האזור הנגוע בסרטן. שיטה זו הוכחה כיעילה ובטוחה באותה מידה כמו ניתוח פתוח. בניתוח לפרוסקופי מבצעים כמה חתכים קטנים בבטן (במקום חתך אחד גדול), ודרכם מחדירים לפרוסקופ - צינור ארוך ודק שבקצהו מצלמה זעירה ותאורה, וכן מכשירים כירורגיים לחיתוך ולתפירה המסייעים למנתח להתבונן בחלל הבטן ולנתח. בדרך כלל ניתוח לפרוסקופיה כולל 5-4 חתכים קטנים עבור המכשור, ואחד גדול יותר המשמש להוצאת הגידול. זמן ההחלמה בניתוח מסוג זה עשוי להיות מהיר יותר.
לפני הניתוח ניתן הסבר על ידי הצוות הרפואי במה ההליך כרוך, כיצד הוא צפוי להשפיע, ומהם הסיכונים והסיבוכים האפשריים. ניתן לשוחח עם עובד/ת סוציאלי/ת לגבי התחושות והחששות המתעוררים לקראת הניתוח ולאחריו.
עירויים ונקזים - לאחר הניתוח לרוב ניתן עירוי נוזלים עד שאפשר לאכול ולשתות כרגיל. בנוסף לכך, קרוב לוודאי שצינורית ניקוז תותקן במקום הניתוח למשך 2-1 ימים. אזור הניתוח ייסגר בתפרים או בסיכות, שלרוב יוצאו כ-14-10 ימים לאחר הניתוח, אלא אם כן הפצע נתפר בתפרים מתמוססים שייעלמו מעצמם.
כאבים - לאחר הניתוח ייתכנו כאבים ואי-נוחות, וניתן להיעזר בתרופות לשיכוך כאבים. חשוב לדווח לצוות הרפואי אם התרופות אינן יעילות כדי שיוכלו לסייע במתן משככים יעילים.
המחקר הרפואי המתקדם הביא לידי אפיון מנגנונים רבים האחראיים להתפתחות הגידול הסרטני. למנגנונים האלה פותחו תרופות חדישות וממוקדות המנטרלות את פעילותם, למשל באמצעות חסימת הגורם המאיץ את שגשוג תאי הסרטן או על ידי עידוד המערכת החיסונית לתקוף אותם. קיימים סוגים שונים של טיפולים ביולוגיים, כגון נוגדנים חד-שבטיים, מעכבי גדילה, אימונותרפיה ועוד.
הטיפול התרופתי בסרטן סטרומלי של מערכת העיכול מתמקד בתרופות ממשפחת מעכבי האנזים טירוזין קינאז. התרופות פועלות באמצעות חסימת (עיכוב) ה'אותות' בתוך התאים הסרטניים ומניעת סדרת תגובות כימיות הגורמות לתאים להתפתח. חלקן אף מסייעות במניעת התפתחות כלי דם חדשים בתוך הגידול הסרטני. הטיפול ניתן בבליעה (טבליות, כמוסות), ותופעות הלוואי עשויות לכלול בין היתר עייפות, בחילה, שלשול, שינויים בתחושה בכפות הידיים והרגליים, תגובות עוריות וסיכון מוגבר לזיהומים. במחלה זו אין מקום לטיפול כימותרפי.
ארבע תרופות ממשפחת מעכבי טירוזין קינאז מאושרות בסל הבריאות לטיפול ב-GIST:
אימאטיניב - Imatinib (גליבק® - ®Glivec)*
התרופה מאושרת למטופל או מטופלת עם סרטן סטרומלי ממאיר גרורתי או בלתי ניתן להסרה כירורגית. זו התרופה היחידה שהוכחה כיעילה בתור טיפול מונע לאחר הניתוח. אימטיניב ניתן לתקופה של שלוש שנים כטיפול מונע. במקרים מסויימים ניתן הטיפול המונע למשך כל החיים.
סוניטיניב - Sunitinib (סוטנט® - ®Sutent)*
התרופה מאושרת לאחר התקדמות המחלה או חוסר סבילות לטיפול באימאטיניב (Imatinib).
רגוראפיניב - Regorafenib (סטיבארגה® - ®Stivarga)*
התרופה מאושרת כאשר המחלה התקדמה לאחר טיפול בשני מעכבי טירוזין קינאז.
אבפריטיניב - Avapritinib (אייבקיט® - ®Ayvakit)*
התרופה מאושרת כאשר המחלה אינה נתיחה או גרורתית, עם מוטציה באקסון 18 מסוג PDGFRA.
*או תרופות המכילות חומר פעיל זהה, בעלות שמות מסחריים אחרים.
טיפול תומך (או טיפול פליאטיבי) הוא טיפול שניתן לאורך כל שלבי הטיפול האונקולוגי במטרה לסייע בהתמודדות עם המחלה, התסמינים שלה ותופעות הלוואי של הטיפולים השונים. הטיפול התומך מסייע בשמירה על איכות החיים של החולה ובהקלת תסמינים גופניים כגון כאב, קוצר נשימה, הפרעה בשינה, תשישות, בחילות והקאות, עצירות, שלשולים ועוד. בנוסף, הטיפול התומך נותן מענה לצרכים הרגשיים והפסיכולוגיים של החולה ובני משפחתו, והוא ניתן בדרך כלל על ידי צוות רב-תחומי. ישנם אנשי צוות נוספים בבתי החולים שיכולים לסייע בתחומים כגון תזונה, פיזיותרפיה ומתן שירותים סוציאליים שונים.
כדאי לדעת שהטיפול התומך יכול להינתן לצד הטיפול הכימי, הקרינתי או הטיפול הממוקד. גם אם הוחלט שלא לקבל טיפול לגידול עצמו, או במצב שמוצו אפשרויות הטיפול בסרטן, חשוב להמשיך לקבל טיפול תומך להקלת התסמינים.
במצבים מתקדמים של המחלה הטיפול התומך יכול להתאים גם למטופלים המעדיפים להישאר בביתם במסגרת הוספיס וגם למטופלים הבוחרים להתאשפז בהוספיס. הטיפול כולל את כל ההיבטים של צורכי המטופל והמשפחה: היבטים פיזיים (שיכוך כאבים וכו'), פסיכולוגיים ורגשיים.
המונח רפואה משלימה (משולבת, אינטגרטיבית) מתייחס למגוון טיפולים, כגון דיקור סיני (אקופונקטורה), נטורופתיה, דמיון מודרך ועוד, הניתנים בנוסף על הטיפולים הרפואיים המקובלים נגד מחלת הסרטן. מחקרים מראים שגישת הטיפול האינטגרטיבית עשויה לתרום לשיפור איכות החיים של מטופלים ומטופלות בתקופת ההתמודדות עם המחלה והטיפולים.
אם ברצונך להיעזר בטיפולי רפואה משלימה, חשוב להתייעץ עם הרופא או הרופאה המטפלים ועם רופאים מומחים ברפואה משלימה כדי לבחון מהי דרך הטיפול הטובה ביותר עבורך, ואם שיטות רפואה משלימה עשויות לסייע בהשגת יעדי הטיפול.
לאחר השלמת הטיפול יש להמשיך להיבדק בבדיקות מעקב שגרתיות, הכוללות בדיקות דם וצילומי רנטגן. פגישות המעקב הן הזדמנות טובה לשוחח עם הרופא או הרופאה על החששות הקיימים ולקבל תשובות על שאלות שונות. אם בין פגישות המעקב הבחנת בתסמינים חדשים או בבעיות אחרות, יש לדווח על כך לצוות הרפואי או לפנות אל בית החולים בהקדם האפשרי.
מחקרים למציאת דרכים חדשות לטיפול יעיל בסרטן נערכים כל העת. מחקרים כאלה נקראים מחקרים קליניים (או ניסויים קליניים) והם הדרך האמינה היחידה לבחינת טיפול חדש. לעיתים קרובות משתתפים במחקרים האלה כמה מרכזים רפואיים בארץ, ובדרך כלל גם מרכזים רפואיים במדינות אחרות.
מחקרים קליניים חשובים לא רק לשיפור הטיפול לטובת כל המטופלים בעתיד, אלא גם מעניקים סיכוי אמיתי לשיפור מצב המשתתף או המשתתפת במחקר. כמו כן, הם תורמים לקידום המאבק במחלת הסרטן ולהעמקת הידע הקשור למחלה. אם שיטת הטיפול הנבדקת במחקר מסוים תוכח כיעילה, היא עשויה להיות שיטת הטיפול המקובלת ולעזור לחולים רבים נוספים. יעילותם של רוב הטיפולים הנמצאים כיום בשימוש הוכחה בעבר במסגרת ניסויים קליניים.
אין מידע מוכח שהטיפול החדש הנבדק במחקר יביא לידי תוצאות טובות יותר, אך מקובל להציע טיפול חדש רק אם יש סיכוי סביר שתוצאותיו יהיו טובות יותר מהטיפול המקובל.
למידע נוסף על שלבי המחקר הקליני ועל השתתפות במחקר קליני, ראו כאן
תהליך אבחון מחלת הסרטן מלווה ברוב המקרים בתנודות רגשיות ומחשבות הנעות בין תקווה לבין פחד וחשש. כאשר מתבררת האבחנה, תגובתו של כל אדם היא ייחודית. התגובה לאבחנה מושפעת מתכונות אישיות, ניסיון ומפגש קודם עם מחלות סרטן במשפחה או בסביבה הקרובה, סוג המחלה והיכולת להירפא או להשיג הקלה. כל אדם מגיב בצורה שונה ובעוצמה שונה אבל לכולם דרוש זמן כדי להסתגל למציאות של מחלה.
להמשך
למידע על מערך התמיכה של האגודה למלחמה בסרטן