מנהלי הפורום
פרופ' יעקב קורח: יו"ר לשעבר של החברה הישראלית לגינקולוגיה אונקולוגית. מנהל המחלקה לגינקולוגיה אונקולוגית המרכז הרפואי ע"ש שיבא תל השומר. בוגר ביה"ס לרפואה של אוניברסיטת תל אביב. השלים התמחות בגינקולוגיה ומיילדות במרכז הרפואי ע"ש שיבא בתל השומר. סיים השתלמות בת שנתיים בגינקולוגיה אונקולוגית בביה"ח "בית ישראל" בניו יורק ארה"ב. השתלם בלפרוסקופיה מתקדמת בביה"ח בקוויבק בקנדה. חבר החברה הבינלאומית לממאירות גינקולוגית, והחברה האירופאית לגינקולוגיה אונקולוגית.
פרופ' דרור מאירוב: מנהל המרכז לשימור פוריות ע"ש מוריס קאהן שיבא תל השומר. המרכז משלב ייעוץ רפואי, טיפולי שימור פוריות מתקדמים, טיפולי פוריות והפריה חוץ גופית (IVF) ומעקב ארוך שנים לקביעת פוריותן של נשים נערות וילדות חולות סרטן.
נשיא הארגון העולמי לשימור פוריות.
חבר ועדת העדכון של האגודה בנושא גינקו-אונקולוגיה.
ביצע את השתלת רקמת השחלה הראשונה בעולם בעקבותיה חולת סרטן עקרה הרתה וילדה תינוקת בריאה.
שלום לך,
ההתלבטות לגבי ניהול הטיפול בגרורה בודדת תלויה במרכיבים רבים. ניתוח הוא אכן אחת האופציות. במיד ומדובר בגרורה בקשרית לימפה השיקולים שונים מאשר גרורה בחלל הבטן. נכנסים כמובן שיקולים אנטומיים נוספים. במידה ואת מכוונת לשאלת ה HIPEC אינני חושב שהטיפול יעלה את היעילות בפיזור מסוג זה, גם אם מדובר בטיפול שאולי יהיה יעיל בתרחישים אחרים. הסטטוס של הפרוצדורה עדיין ברמת הבירור המחקרי.
בד״כ יש צורך בטיפול נוסף אך לעיתים בגרורה בודדת ניתן לשלב גם טיפול קרינתי.
לסיכום, יש מספר אפשרויות טיפול וצריך לראות מהו הטיפול שיתאים לך
לעיתים רקמת הגידול הנמצאת באגן מערבת את ״כיפת הנרתיק״, על מנת לשלול זאת יש לבצע בדיקה על ידי הגינקו-אונקולוג המטפל.
תופעה זו אינה מצביעה תמיד על התקדמות מחלה או עמידות לטיפול.
אין כיום מידע מספק אודות חשיפה חוזרת למעכבי פארפ. מתקיים מחקר עולמי על חשיפה חוזרת כזו אום תעבורנה שנים עד שנדע האם הטיפול יעיל. כמו כן אין מידע על הבדלים בתועלת בין מעכבי הפארפ השונים.
רוקאפאריב הוכרה כיעילה בטיפול עצמאי לחולות עמידות לפלטינום. כלומר כאלה שלא הגיבו לטיפול קודם בפלטינום. אני מעריך שאינך עונה להגדרה זו.
ההחלטה על אמצעי הטיפול הבא תיקח כמובן את מהלכי התגובה למעכבי הפארפ וקווי הטיפול הקודמים שקיבלתם. קיים סיכוי לא מבוטל כי תגיבי גם בפעם הבאה לטיפול שייבחר.
שילוב של גמזר וקרבופלטין יעיל גם במטופלות בהן היתה עמידות לפלטינום. קיים סינרגיזם בין תרופתי בשילוב זה,.
תופעת הבחילה יכולה לנבוע מאופי הפיזור של סרטן השחלה בחלל הבטן או מבעיות בדרכי העיכול העליונים כמו פטרת, כיבים או הליקובקטר. מעריך שהצוות יתייחס לכך
הסיכוי להגעה ל״נקיון מלא״ כפי שהגדרת קטן, אך מטרת הטיפול לעיתים, היא להגיע להכלת המחלה, ולאפשר הארכת חיים באיכות חיים סבירה ולאורך זמן ארוך ככל האפשר.
התמודדות אישית עם מחלה קש מביאה תמיד התמודדות נפשית מורכבת וקשה. כדאי לפרוט בעיה זו עם המטפלים ועם אימא והלעריך מיהו הגורם אליו אימא יכולה להיפתח ולספר על קשייה, על מנת להקל על הסבל הנפשי.
על מנת להעריך את אפשרויות הצעדים הבאים יש להעריך את כל התמונה כולל אופי הפיזור ומיקום התקדמות המחלה. ההחלטות הטיפוליות אינן מתבססות רק על עליית הסמן, מעבר לכך קיימים נתונים נוספים המשפיעים על החלטות מסוג זה, אופי התגובה בעבר, תופעות לוואי, מצב תפקודי, עומס מחלה ועוד.
כאשר מטפלים בטיפול אחזקה כגון הלינפרזה קשה להעריך מהו אפקט התועלת עבור אישה בודדת היות ובדרך כלל הטיפול ניתן לאחר שהושגה תגובה שלמה. כלומר, איננו יודעים מה היה מתחולל ללא תרופה זו.
אינני חושב שמקור הרע הוא הכימוטרפיה, אלא התהליך הסרטני. ברור לכל כי עם כל קו טיפולי שחולף, תאי הסרטן שנותרו הינם התאים שגילו עמידות לטיפול קודם או שלא היו במצב שיאפשר תגובה לטיפול.
עניינית, קיימות אופציות טיפוליות שונות, והעובדה שהושגה תגובה בעבר, מצביעה על כך שקיים סיכוי גבוה לתגובה נוספת.
ובהמשך לכך, מתנהל כעת מחקר עולמי על חשיפה חוזרת למעכבי פארפ לאחר טיפול נוסף.
לא אכנס כאן להמלצות שצוינו לפניי בפורום זה, אך אומר כי כדאי להתבסס על טיפולים מוכחים ומוכרים.
מעריך כי תוכלי להעלות את ההצעות שקיבלת כאן, בתגובה הקודמת, בפני המטפלים שלך ולשאול לעצתם.
קיים סיכוי לא מבוטל כי תזכי לתגובה נוספת גם בקו הטיפול הבא.
אפשר בד״כ להתאים לך הטיפול בצורה בה תוכלי לעמוד עם רעילות נסבלת ככל האפשר
תשובה מורכבת קצת מבלי לראות המטופלת אך ניתן לומר כי השגת יציבות ומניעת התקדמות הינה סוג של הצלחה בטיפול אונקולוגי. עם זאת הדבר צריך להיות מלווה ברעילות נסבלת וביציבות גם במצב הכללי של המטופל. אני מעריך שלצוות המטפל יש סיבה להניח כי קיים שיפור או יציבות כללית. במידה ואתה חש שאין הדבר כך, והצוות אכן מקבל את התרשמותך, ללא קשר לסמן, אזי ניראה כי יש הגיון בלבצע ההדמיה מוקדם יותר.
הן פיזור המחלה והן הטיפול יכולים לגרום לתופעות המתוארות
אינני יודע למה כוונתם. הפיסקה שצירפת קצת מעוותת. אולי תשלחי לי המאמר השלם. כעיקרון, אנו מנסים בשנים האחרונות להכליל תכשירים כקיטרודה בטיפול בסרטן השחלה. הצעדים כולם במסגרת מחקר. כפי שציינת, התגובות חלקיות אולם קיימות נשים במספר מצומצם שיכולות להגיב. חלק חשוב במחקר הוא כמובן לאתר סמנים ביולוגים שיצביעו על תועלת אפשרית לתכשירים מסוג זה.
אני מעריך שבשנים הבאות יצטבר מידע נוסף אודות התועלת ותרחישי השימוש היעילים במחלה זו.
שלום לךהתייצבות הסמן הינה סימן מעודד. אני מקווה שיתר הממצאים בעתיד ילכו וישתפרו. אין לדעת בשלב זה מהם סיכויי ההצלחה, אך ניראה כי הטיפול מצליח בשלב זה לעצור את התקדמות המחלה.
שנה טובה
שלום לך ושנה טובה,מצטער על העיכוב במתן התשובה. היתה לי תקלה בחיבור לפורום. זוהי תשובה לשתי שאלותיך.
התגובה לדוקסיל אכן הדרגתית יחסית וניתן לצפות תגובה על פי הסמן לאחר שניים ולעיתים לאחר שלושה מחזורי טיפול. לכאבי הבטן יד להתייחס על פי ממצאי הבדיקה הגופנית התלונות של אימא ומצבה הכללי. על פי מדדים אלה יוחלט אם יש צורך בבדיקות נוספות.
כאבי בטן הן התלונה השכיחה ביותר בקרב נשים עם הישנות סרטן שחלה.
מקווה שאכן תושג תגובה בקרוב.
ד״ר קורח
מעריך שאני משיב על כל השאלות הרצופות.
הישנות סרטן שחלה מהווה אתגר טיפולי. באמצעים הקיימים כיום השאיפה היא להגיע להפוגה נוספת בטיפול תרופתי בקו שני. כעיקרון שלב המחלה אינו משתנה ונקבע רק במועד אבחנת המחלה. כעת מדובר בהישנות מחלה. על פי פיזור המחלה אינני חושב שיש מקום להתערבות ניתוחית. בחירת התרופות לטיפול ואופציות טיפול מחקריות צריכות להיבחן על ידי הצוות המטפל.
לכל יחידה/מחלקה ישנם פרוטוקולים שונים, במעט, זה מזה אך, לדעתי, תוצאות הטיפול אינן שונות משמעותית.
נשים שהגיבו לטיפול בקו ראשון ונשארו ללא עדות למחלה, יגיבו בדרך כלל גם לטיפול בקו שני. משך ההפוגה הצפויה לאחר קו שני, לרוב, קצר יותר מאשר לאחר הקו הראשון.
מאחל שאכן תהיה תגובה טובה גם בטיפול שייבחר כעת
על מנת לתת המלצה ברורה כמובן שחשוב להכיר את כל סיפור מחלתך ואותך כפי שמכיר הצוות שמטפל בך. לתחושתי, ורק על סמך הנתונים שצירפת, האופציה שאת מעלה בהחלט אפשרית.
תשובת הביופסיה היא החשובה ביותר מסך כל הבדיקות המתוכננות. התשובה תתקבל תוך ימים ספורים ותקבע את המשך ניהול הטיפול במקרה.
רפואה שלמה
שלום לך
כאשר קיימת גרורה בודדת לאחר פרק זמן של הפוגה כשלך, כדאי לדון באפשרות הניתוח. שילוב הניתוח מעלה את הסיכוי כי ההפוגה תהיה ארוכה יותר. ההחלטה לגבי הטיפול המשלים לאחר הניתוח, תלויה בגורמים שונים, ואכן לרוב כרוכה בטיפול כימוטרפי. ההחלטה לגבי הניתוח צריכה להתבסס על נתוני מורכבות הניתוח, מצבך הכללי, ומהלך ההחלמה לאחר הניתוח הקודם.
לא ברור לי מתי הסתיים הטיפול הכימוטרפי והאם חלף זמן מאז. ערך הTSH שציינת אינו מאד גבוה. הסבירות כי קיימות גרורות לעצמות נמוכה בד״כ. בכל מקרה התמונה הכללית של מחלת אימך אינה ברורה דיה מתוך מה שכתבת
למרות שהפרטים שציינת אינם מספיקים לצורך מתן אבחנה ללא בדיקה, הרי שחלק מהעובדות מצביעות על גוון שפיר של הממצאים. אין קשר לסרטן השד. כמובן שהממצאים יוכלו לעבור הערכה מתאימה עם חזרתך או לפניה
עליית סמנים בתרחיש שציינת אכן מצביעה על סיכוי גבוה להישנות מחלה. כעיקרון, אנחנו לא מטפלים בסמן אלא בחולה. ברוב המקרים אין יתרון לבירור מהיר בהדמיה כזו או אחרת ולכן, ככל הניראה, הצוות המטפל מאפשר לאימא הפוגה ארוכה יותר מטיפול כזה או אחר. מעריך שבמידה והסמן יתמיד בעלייה, אימא תופנה לבדיקת הדמיה כזו או אחרת, עם או ללא סימפטומים.
משך הזמן שחלף מאז אבחנת המחלה מצביע על סיכוי לא מבוטל שבמידה ואימא תזדקק לטיפול נוסף, תושג תגובה שוב.
האבחנה המצוינת בתשובה ההיסטולוגית שצירפת, מציגה בד״כ שינויים המוגבלים לרירית הרחם בלבד. גם במידה ומדובר בתהליכים שהינם ממאירים בשלבים התחלתיים, ניתן לטפל בהם בהצלחה בטיפול הורמונלי ללא צורך בכריתת הרחם, תוך מעקב צמוד. כדאי לבצע מספר בדיקות מקדימות לפני קביעת מדיניות טיפולית סופית.
להערכתי בצקות וכאבים בכל הגוף אינם קשורים למימצא זה.
ממליץ כי תפני לאחת היחידות או המחלקות הגינקו-אונקולוגיות בארץ על מנת להשלים העיבוד, והיעוץ הטיפולי והמעקב הנידרש.
כפי שציינתי קיים סיכוי גבוה להצלחת הטיפול כולל שימור הפריון.