הקדמת גיל המעבר בחולות סרטן שד צעירות

באופן טבעי, המחזור החודשי נפסק, על פי רוב, בין אמצע שנות ה-40 לאמצע שנות ה-50 לחיים.

הטיפולים השונים בסרטן השד עלולים לגרום להפסקת המחזור החודשי ולהקדמת תסמיני גיל המעבר בנשים צעירות (בגיל הפוריות). מצב זה עלול להוסיף למצוקה הנפשית והגופנית הנגרמת מאבחון המחלה והטיפולים, להשפעה על חיי המשפחה והזוגיות, על תחום העבודה והקריירה, וכן על תחושת הזהות והדימוי העצמי.

למידע מפורט על התמודדות רגשית עם מחלת הסרטן ראי כאן.

מהן תופעות גיל המעבר?

חולות סרטן שד, בייחוד נשים צעירות, עלולות לחוות טרם זמנן את תופעות גיל המעבר הנגרמות בגלל הפסקת ייצור והפרשת הורמוני השחלה, בעיקר אסטרוגן.

תופעות אלה כוללות גלי חום והזעת יתר, יובש בנרתיק, עלייה בתכיפות מתן השתן, ירידה בחשק המיני, עייפות, יובש בעור, כאבים, בעיות ביכולות הריכוז והזיכרון ושינויים במצב הרוח. תופעות אלו, המשתנות מאישה לאישה, צפויות להשתפר בהדרגה עם הזמן.

בטווח הארוך עולה הסיכון לירידה מוקדמת בצפיפות העצם (אוסטיאופורוזיס) ולתופעות קרדיו-וסקולאריות (בעיות בתפקוד הלב וכלי הדם).

שינויים אלו יכולים להתרחש בעקבות הטיפול הכימי, הטיפול ההורמונלי המשלים או בעקבות ניתוח לכריתת שחלות.

כימותרפיה מכל סוג יכולה לגרום להקדמת גיל המעבר, אך תרופות מסוימות נוטות לעשות זאת יותר מאחרות, ובייחוד התרופה ציקלופוספאמיד (אנדוקסן) או תשלובות המכילות אותה.

הפסקת הווסת כתוצאה מהטיפולים בסרטן שד יכולה להיות זמנית או קבועה. ככל שגילך קרוב יותר לגיל הטבעי של גיל הפסקת הווסת, גובר הסיכוי כי הפסקת הווסת תהיה קבועה.

לנשים שחלו בסרטן שד לא ניתן טיפול הורמונלי חלופי המכיל אסטרוגן, בשל החשש שטיפול זה יגביר את הסיכון לחזרת סרטן שד, ועל כן יש לטפל בתסמינים הפוגעים באיכות החיים בדרכים אחרות.

המלצות להתמודדות

גלי חום

• חלק מהנשים מגלות כי מצבים מסוימים גורמים להחרפת גלי החום, כגון מזג אוויר חם, שתיית משקאות חמים, שתיית משקאות המכילים קפאין, צריכת אלכוהול או אכילת מזונות חריפים. מומלץ לרשום או לזכור מהם הגורמים שבעקבותיהם מופיעים תסמינים אלו, ולהימנע מהם ככל הניתן. נשים רבות מדווחת על הקלה לאחר טיפול בדיקור. יש לכך גם תימוכים בספרות המקצועית. במקרים של עודף משקל, מומלצת ירידה במשקל.
• במקרה של גלי חום קשים ניתן לטפל באמצעות טיפול תרופתי פומי (בליעת טבליות). הטיפול העדכני ביותר וכפי הנראה גם היעיל ביותר הן תרופות ממשפחה שחוסמת קולטנים מסוג 3NK. תרופות אלה פועלות על מרכז ויסות החום במוח. תרופות ותיקות יותר הן תרופות נגד דיכאון, כגון ונלפאקסין – Venlafaxine (אפקסור® - ®Effexor)* או אוקסיבוטינין – Oxybutynin (נוביטרופן® – ®Novitropan *( תרופה שהיא במקור לטיפול בפעילות יתר של שלפוחית השתן, או התרופה נגד פרכוסים גאבאפנטין – Gabapentin (נוירונטין® –®Neurontin)*. כל אלה הוכחו במחקרים כיעילות בהפחתת חומרת גלי החום. מדובר בשימוש בתרופות שלא בהתאם להתוויה הרשומה בסל הבריאות. כמו כן, קיים חשש שתרופות נוגדות דיכאון מסוימות יכולות להשפיע על הטיפול בטמוקסיפן – Tamoxifen (טמוקסיפן® – ®Tamoxifen)* ולהפוך אותו ליעיל פחות.
• יש להתייעץ עם הרופאה המטפלת לגבי התאמת השימוש בתרופות הללו ותופעות לוואי אפשריות.

*או תרופות המכילות חומר פעיל דומה, בעלות שמות מסחריים אחרים.

יובש או גירוי בנרתיק, כאבים ביחסי מין, דלקות בדרכי השתן, דחיפות במתן שתן ובריחת שתן

• הירידה באסטרוגן בנרתיק עלולה לגרום לתסמינים אורוגניטליים שכוללים גירוי בנרתיק, כאבים ביחסי מין, דלקות בדרכי השתן דחיפות במתן שתן ובריחת שתן.
• ישנם תכשירים לא הורמונליים, בהם קרם לחות נרתיקית, חומרי סיכה וסוגי ג'ל, לטיפול ביובש בנרתיק.
• אם האמצעים הלא הורמונליים אינם מקלים את התסמינים, ניתן לטפל בטבליות הורמונליות תוך-נרתיקיות. גם נשים המקבלות טמוקסיפן יכולות לקבל תכשירים וגינליים המכילים אסטרוגן. נשים המקבלת טיפול אנדוקריני מסוג מעכבי ארומטאז יכולות לקבל תכשירים הורמונליים ממשפחת האנדרוגנים.
• חשוב להתייעץ עם רופא/ת הנשים והאונקולוג/ית בנוגע לשימוש בתכשירים השונים.

עור יבש

• נסי להשתמש בסבון המותאם לעור יבש.
• בזמן הרחצה ניתן להוסיף שמן תינוקות או שמנים טבעיים למי הרחצה.

בעיות שינה

• גלי חום, הזעה וחרדה פוגעים באיכות השינה. ניתן להיעזר בכדורי שינה (על פי מרשם רופא), צמחי מרפא מרגיעים, האזנה למוזיקה מרגיעה, ביצוע תרגילי הרפיה, דמיון מודרך, עיסוי או מדיטציה.

בעיות קוגניטיביות

• נשים רבות מדווחות על תחושת ערפול וירידה בחדות המחשבה, קשיי ריכוז והתארגנות, בעיות בשליפת מילים, או אובדן זיכרון בעקבות הטיפולים בסרטן שד.
• מכלול תופעות קוגניטיביות אלה מכונה "כימובריין" (Chemobrain), אך הן עלולות להיווצר לא רק מטיפול כימי אלא גם מטיפול הורמונלי או מטיפולים אחרים.
• קיימת הוכחה שחלק מההפרעה היא תוצאה של עומס רגשי הנלווה לאבחנה ולטיפולים.
• לרוב התופעות חולפות כמה חודשים לאחר סיום הטיפול, אבל חלק מן הנשים ימשיכו להתמודד עם אתגרים קוגניטיביים לטווח ארוך יותר. אם את חשה בתסמינים של ליקוי קוגניטיבי, דברי עם הצוות המטפל על אסטרטגיות לניהול ולשיפור התפקוד הקוגניטיבי, וכן על תמיכה.

 למידע נוסף על כימובריין, ראי כאן.

צפיפות העצם וסיכון לאוסטיאופורוזיס

• אוסטיאופורוזיס הוא מצב שבו העצמות מאבדות את החוזק והעובי שלהן (הצפיפות). במצב זה קיים סיכון מוגבר לשברים. ירידה בצפיפות העצם מתרחשת גם בנשים ללא סרטן, בעיקר בנשים לאחר גיל המעבר, בשל הירידה בהפרשת הורמוני המין אסטרוגן ופרוגסטרון בעקבות הפסקת הווסת.
• נשים שהחלימו מסרטן שד הן בסיכון גבוה יותר לאוסטאופורוזיס ולשברים בהשוואה לנשים שלא חלו.
• גידולים סרטניים כשלעצמם מגבירים את הסיכון לדלדול עצם ולאוסטיאופורוזיס. מצטברות עדויות לכך כי סרטן שד גורם לדלקת בגוף שמאיצה את פירוק העצם הישנה ומאיטה את צמיחת העצם החדשה.
• חלק מן הטיפולים לסרטן שד עלולים להשפיע לשלילה על צפיפות העצם, לרבות כימותרפיה, מעכבי תרופות לדיכוי השחלות וטיפול הורמונלי. הסיכון לאוסטיאופורוזיס גבוה יותר בנשים הנוטלות טיפול הורמונלי מסוג מעכבי ארומטאז, לעומת טמוקסיפן.
• על פי ההנחיות הבין-לאומיות, מומלץ לכל אישה שחלתה בסרטן השד לדון עם הרופא/ה על תוספת של טיפול תומך עצם, שמטרתו להפחית את שיעורי חזרת סרטן השד. יתרון נוסף של המלצה זו הוא שמירה על בריאות העצם.
• אם את נוטלת כעת, או עומדת להתחיל ליטול, את אחד מהטיפולים שהוזכרו, מומלץ לדבר עם הרופא/ה על בריאות העצם שלך בשלב מוקדם ככל האפשר, מכיוון שברוב המקרים ירידה בצפיפות העצם אינה מלווה בתסמינים ועלולה להתגלות רק בעקבות שבר.
• כדי לבדוק את צפיפות העצם, הרופא עשוי להפנות אותך לבדיקת צפיפות עצם, הנקראת בדיקת DEXA. היא אינה פולשנית ואינה גורמת כאב. הבדיקה מודדת את צפיפות העצם בירך ובעמוד השדרה באמצעות צילומי רנטגן במינון נמוך. מדובר בבדיקה שונה מסריקות העצמות שעשויות להוות חלק מהאבחנה או המעקב אחר סרטן השד.
• אוסטיאופניה: תיתכן גם ירידה מתונה יותר בצפיפות העצם, שעדיין אינה נחשבת כאוסטאופורוזיס.  אך עלולה בהמשך להתפתח לאוסטאופורוזיס.
• כיום קיימות כמה תרופות יעילות נגד אוסטיאופורוזיס, וגם הרגלי אורח חיים יכולים לסייע בשמירה על בריאות העצם: הימנעות מעישון ואלכוהול, הידועים כמפחיתים צפיפות עצם, תזונה עשירה בסידן, ויטמין D ומגנזיום, ונטילת תוסף סידן (סידן ציטראט נחשב קל לעיכול) ותוסף ויטמין D בהתאם לצורך.
• חשוב גם להקפיד על פעילות גופנית ובפרט על תרגילי נשיאת משקל – שבהם הגוף נושא את משקלו, כגון הליכה, ריצה, כדור רשת, טניס וריקוד, וכן תרגילי התנגדות.

למידע מפורט על תופעות הלוואי של הטיפול ההורמונלי (אנדוקריני) בסרטן השד, בהן כאבי מפרקים, ראי כאן.

בריאות הלב

• אסטרוגן מגן מפני מחלות לב וכלי דם, כמו התקפי לב ושבץ מוחי. לכן הירידה באסטרוגן לאחר הפסקת פעילות השחלות מגבירה את הסיכון למחלות לב. כמו כן, ירידה ברמת הפעילות הגופנית בגיל מבוגר יותר יכולה לתרום ליתר לחץ דם וכולסטרול גבוה, מצבים  אשר גם מגבירים את הסיכון למחלות לב.
• אם קיבלת טיפולים לסרטן השד, כגון הרצפטין או כימותרפיה מסוג אנטראציקלינים (anthracyclines), ייתכן שאת נמצאת בסיכון מוגבר לבעיות לב. מומלץ להתייעץ עם הרופא המטפל לגבי ניטור בריאות הלב שלך.

למידע נוסף על הסיכון לפגיעה לבבית ראי כאן.

יחסי מין

נשים צעירות שעברו טיפולים אונקולוגיים יכולות לחוות שינויים ניכרים בכל הקשור ליחסי מין. בהיעדר ייצור של הורמוני השחלה - עקב דיכוי תרופתי או פגיעה בתפקוד השחלתי - קיימת תחושה של יובש ברירית הנרתיק, תופעה הגורמת לנשים להימנע מיחסי מין. בנוסף ייתכנו שינויים במצב הרוח וירידה מורגשת בדחף המיני. ההשפעה של תופעות אלו על יחסי בני/בנות הזוג היא ברורה. מומלץ להתייעץ עם הרופאה המטפלת לגבי שימוש בתכשירי סיכה או טיפול אסטרוגני מקומי כדי להקל את התופעות. לעיתים כדאי לשקול ייעוץ מיני או זוגי כדי להקל את ההתמודדות עם המציאות החדשה.