הקדמת תופעות גיל המעבר והפסקת המחזור החודשי בעקבות הטיפולים

באופן טבעי הופעת המחזור החודשי נפסקת בשל ירידה בפעילות השחלתית בנשים בגילים 55-45 בקירוב. תופעות גיל המעבר נגרמות בעיקר בשל ירידה ברמות הורמון האסטרוגן.

טיפולים שונים למחלת הסרטן בנשים עלולים לגרום להפסקת המחזור החודשי ולהקדמת תסמיני גיל המעבר.

הטיפולים שגורמים להקדמת גיל המעבר (מנופאוזה)

• ניתוח להסרת שתי השחלות גורם למנופאוזה קבועה על רקע כירורגי (מנופאוזה כירורגית).
• טיפול כימי (כימותרפיה) מכל סוג יכול לפגוע בפעילות השחלתית, ולהוביל למנופאוזה מוקדמת. תרופות מסוימות נוטות לגרום לכך יותר מאחרות, ובייחוד התרופה ציקלופוספאמיד (אנדוקסן) או תשלובות המכילות אותה. 
• הפסקת הווסת כתוצאה מהטיפולים הכימיים יכולה להיות זמנית או קבועה. ככל שגילך קרוב יותר לגיל הטבעי של גיל המעבר גובר הסיכון כי הפסקת הווסת תהיה קבועה.
• טיפול בקרינה לאגן עלול לגרום לנזק לשחלות ולהוביל למנופאוזה מוקדמת בעקבות הטיפול. גם במקרה הזה התופעה עשויה להיות זמנית או קבועה בהתאם לגיל, למינון ולמיקום של ההקרנות.
• חלק מן טיפול הורמונלי יכולים גם הם לעצור זמנית את שחרור הביציות מהשחלות ולגרום להפסקה זמנית של הווסת החודשית.

ההשלכות של הקדמת גיל המעבר

הקדמת גיל המעבר והתסמינים הנגרמים בשל כך עלולים להוסיף למצוקה הנפשית והגופנית הנגרמת מאבחון המחלה והטיפולים. מעבר להשלכות הנפשיות, נשים אלו עלולות לחוות תופעות האופייניות לגיל המעבר הכוללות הפרעות שינה, גלי חום והזעת יתר, יובש בנרתיק, עלייה בתכיפות מתן השתן, ירידה בחשק המיני, עייפות, יובש בעור, כאבים, בעיות בריכוז ובזיכרון ושינויים במצב הרוח. תופעות אלו, המשתנות מאישה לאישה, צפויות לחלוף בהדרגה עם הזמן.

בטווח הארוך עולה הסיכון לירידה מהירה בצפיפות העצם (אוסטיאופורוזיס) ולתופעות קרדיו-וסקולאריות (בעיות בתפקוד הלב וכלי הדם).

תסמיני גיל המעבר יכולים לגרום לפגיעה באיכות החיים ולהפרעה בתפקוד יומיומי תקין. יש צורך להתייעץ עם הרופא/ה המטפל לגבי מתן טיפול הורמונלי חלופי, ואם הדבר אינו אפשרי (למשל בנשים צעירות שחלו בסרטן שד הורמונלי) יש לטפל בתסמינים בדרכים אחרות.

עצות מעשיות להקלת תופעות גיל המעבר

גלי חום

לרוב גלי החום מופיעים בשעות הערב. חלק מהנשים מגלות כי מצבים מסוימים גורמים להחרפת גלי החום, כגון מזג אוויר חם, שתיית משקאות חמים, שתיית משקאות המכילים קפאין, צריכת אלכוהול או אכילת מזונות חריפים. מומלץ לרשום או לזכור מהם הגורמים שבעקבותיהם מופיעים תסמינים אלו, ולהימנע מהם, וכן ללבוש ביגוד קל ולהתקלח במים פושרים. אפשר גם לנסות טיפול בדיקור, שיש לו תמיכה מחקרית מסוימת בהקלת גלי חום. אפשר לנסות טיפולים משלימים אחרים, אף שאין עדות מחקרית ליעילותם. במקרים של עודף משקל, מומלץ לרדת במשקל.

במקרה של גלי חום קשים ניתן לטפל גם בתרופות נגד דיכאון, כגון ונלפאקסין (אפקסור) ופרוקסטין או התרופה נגד פרכוסים גאבאפנטין שהוכחו במחקרים כיעילות בהפחתת חומרת גלי החום. מדובר בשימוש בתרופות שלא בהתאם להתוויה הרשומה בסל הבריאות. כמו כן, קיים חשש שתרופות נוגדות דיכאון יכולות להשפיע על הטיפול בטמוקסיפן ולהפוך אותו ליעיל פחות.

התרופה פזולינטנט - ) Fezolinetantואוזה® - ®Veoza) היא תרופה לא הורמונלית שרשומה לטיפול בתסמינים בינוניים עד חמורים, אך אינה נמצאת בסל הבריאות. בטיחות השימוש בתרופה בנשים שחלו בסרטן שד או בסרטן אחר תלוי אסטרוגן עדיין נחקרת.

יש להתייעץ עם הרופא/ה המטפל/ת לגבי התאמת השימוש בתרופות הללו ותופעות לוואי אפשריות.

יובש או גירוי בנרתיק, כאבים ביחסי מין, דלקות בדרכי השתן, דחיפות במתן שתן ודליפת שתן

הירידה באסטרוגן בנרתיק עלולה לגרום לתסמינים אורוגניטליים שכוללים אי נוחות בנרתיק, כאבים ביחסי מין, דלקות בדרכי השתן, דחיפות במתן שתן ודליפת שתן.

ישנם תכשירים לא הורמונליים, כולל קרם לחות לנרתיק, חומרי סיכה וסוגי ג'ל לטיפול ביובש בנרתיק.

אם האמצעים הלא הורמונליים אינם מקלים את התסמינים, ניתן לטפל בטבליות תוך-נרתיקיות של אסטרוגן במינון נמוך. מחקרים מהשנים האחרונות הראו כי באופן כללי הטיפול באסטרוגן בנרתיק לא העלה את הסיכון להישנות סרטן שד או לתמותה ממנו.  נמצא סיכון מוגבר בשימוש באסטרוגן בנרתיק יחד עם טיפול הורמונלי מסוג מעכבי ארומטאז. סיכון דומה לא נצפה בשימוש בטמקוסיפן.

חשוב להתייעץ עם רופאת נשים בנוגע לשימוש בתכשירים השונים לטיפול בתופעה זו ולהשתמש בהם בפיקוח רפואי.

עור יבש

בזמן הרחצה ניתן להוסיף שמן תינוקות או שמנים טבעיים למי הרחצה. אפשר גם ליטול תוספת אבץ, ויטמין B או שמן פשתן.

בעיות שינה

גלי חום, הזעה וחרדה פוגעים באיכות השינה. ניתן להיעזר בכדורי שינה (על פי מרשם רופא), צמחי מרפא מרגיעים, האזנה למוזיקה מרגיעה, ביצוע תרגילי הרפיה, דמיון מודרך, עיסוי או מדיטציה.

בעיות קוגניטיביות

בעקבות הטיפולים נשים רבות מדווחות על תחושת ערפול וירידה בחדות המחשבה, קשיי ריכוז והתארגנות, בעיות בשליפת מילים או אובדן זיכרון.

מכלול תופעות קוגניטיביות אלה מכונה לעיתים 'מוח כימותרפי' או 'כימובריין' (Chemobrain), אך התופעות הללו עלולות להיווצר לא רק מטיפול כימי אלא גם מטיפול הורמונלי (טיפול המאט או עוצר את הצמיחה של גידולי סרטן הנעזרים בהורמונים כדי לצמוח) או מטיפולים אחרים.

לרוב התופעות חולפות כמה חודשים לאחר סיום הטיפול, אבל חלק מן הנשים ימשיכו להתמודד עם אתגרים קוגניטיביים לטווח ארוך יותר.
אם את חשה בתסמינים של ליקוי קוגניטיבי, דברי עם הצוות המטפל על אפשרויות לניהול ושיפור התפקוד הקוגניטיבי ועל תמיכה.

צפיפות העצם וסיכון לאוסטיאופורוזיס

אוסטיאופורוזיס הוא מצב שבו העצמות מאבדות את החוזק והעובי שלהן (הצפיפות). במצב זה קיים סיכון מוגבר לשברים. ירידה בצפיפות העצם מתרחשת גם בנשים שאינן חולות בסרטן, בעיקר לאחר גיל המעבר, בשל הירידה בהפרשת הורמוני המין אסטרוגן ופרוגסטרון מהשחלות.

גידולים סרטניים מסוימים, לרבות מיאלומה נפוצה, סרטן שד וסרטן ריאה, מגבירים את הסיכון לדלדול עצם ולאוסטיאופורוזיס.

מצטברות עדויות לכך כי סרטן שד גורם לדלקת בגוף שמאיצה את פירוק העצם הישנה ומאיטה את צמיחת העצם החדשה. כמו כן חלק מן הטיפולים לסרטן שד עלולים לפגוע בצפיפות העצם, לרבות כימותרפיה, מעכבי  ארומטאז, טמוקסיפן ותרופות לדיכוי השחלות.

אם את נוטלת כעת, או עומדת ליטול, אחד מהטיפולים הללו, מומלץ לדבר עם הרופא על בריאות העצם שלך בשלב מוקדם ככל האפשר, מכיוון שרוב הנשים שלהן צפיפות עצם מופחתת אינן חוות תסמינים כלשהם והדבר עלול להתגלות רק בעקבות שבר.

הרופא עשוי להפנות אותך לבדיקת צפיפות עצם, הנקראת בדיקת DEXA. בדיקה זו אינה פולשנית ואינה גורמת כאב. היא מודדת את צפיפות העצם בירך ובעמוד השדרה באמצעות צילומי רנטגן במינון נמוך. מדובר בבדיקה שונה מסריקות העצמות שעשויות להיות חלק מתהליך האבחון או המעקב אחר סרטן השד.

תיתכן גם ירידה מתונה יותר בצפיפות העצם, שעדיין אינה נחשבת אוסטיאופורוזיס. מצב זה נקרא "אוסטיאופניה", והוא עלול להתפתח לאוסטיאופורוזיס.

כיום קיימות כמה תרופות יעילות נגד אוסטיאופורוזיס. גם הרגלי אורח חיים מסייעים לשמור על בריאות העצם: הימנעות מעישון ומאלכוהול הידועים כמפחיתים צפיפות עצם, תזונה עשירה בסידן, ויטמין D ומגנזיום, וכן הקפדה על פעילות גופנית ובפרט על תרגילי נשיאת משקל – שבהם הגוף נושא את משקלו, כגון הליכה, ריצה, כדור רשת, טניס וריקוד, תרגילי התנגדות והרמת משקולות

בריאות הלב

אסטרוגן מגן מפני מחלות לב וכלי דם, כמו התקפי לב ושבץ מוחי. לכן הירידה באסטרוגן שמגיעה לאחר גיל המעבר מגבירה את הסיכון למחלות לב. כמו כן, ירידה ברמת הפעילות הגופנית בגיל מבוגר יותר יכולה לתרום ליתר לחץ דם וכולסטרול גבוה, מצבים אשר גם מגבירים את הסיכון למחלות לב.

אם קיבלת טיפולים לסרטן השד, כגון הרצפטין או כימותרפיה מסוג אנטראציקלינים (anthracyclines), ייתכן שאת נמצאת בסיכון גבוה לבעיות לב. מומלץ להתייעץ עם הרופא המטפל לגבי ניטור בריאות הלב שלך.

יחסי מין

נשים צעירות שעברו טיפולים אונקולוגיים יכולות לחוות שינויים ניכרים בכל הקשור ליחסי מין. בהיעדר ייצור של הורמוני השחלה - עקב כריתת שחלות, דיכוי תרופתי או פגיעה בתפקוד השחלתי - קיימת תחושה של יובש ברירית הנרתיק, תופעה הגורמת לנשים להימנע מיחסי מין. בנוסף ייתכנו שינויים במצב הרוח וירידה מורגשת בדחף המיני. מובן שלתופעות אלה יש השפעה על היחסים הזוגיים. מומלץ להתייעץ עם הרופאה המטפלת לגבי שימוש בתכשירי סיכה או טיפול אסטרוגני מקומי כדי להקל את התופעות. לעיתים כדאי לשקול ייעוץ מיני או זוגי כדי לסייע בהתמודדות.