טיפול תומך, הנקרא גם טיפול פליאטיבי, הוא טיפול שיש לו כמה מטרות: שיפור איכות החיים של חולים במחלות קשות, בין שהן ניתנות לריפוי ובין שהן חשוכות מרפא, ושל בני משפחותיהם; תמיכה בהתמודדות עם תסמינים הנובעים מהמחלה ומהטיפולים; הקלת הסבל. את הטיפול מעניק צוות רב-מקצועי, המציע תמיכה כוללנית ועוטפת למצב הפיזי, הנפשי, החברתי והרוחני, בהתאם לאבחנה הרפואית ולצרכים האישיים של כל חולה ושל כל משפחה.
מתי כדאי לשקול קבלת טיפול פליאטיבי?
כבר בסמוך לקבלת האבחון מומלץ לקבל טיפול פליאטיבי. למעשה, כל טיפול אשר מקל את התסמינים (סימפטומים) הגופניים, כגון כאב, קושי בנשימה ועייפות, או מסייע לצרכים הנפשיים והחברתיים הקשורים למחלה, כגון ירידה במצב רוח, תחושת בדידות וכד' - הוא טיפול תומך. אפשר להתייעץ עם הצוות הרפואי בבית החולים או עם הצוות הרפואי, הסיעודי (אחות) או הסוציאלי בקופת החולים.
מה כולל הטיפול הפליאטיבי?
טיפול זה מתרכז באיזון וטיפול בתסמינים פיזיים, רגשיים, חברתיים ורוחניים להקלת הסבל, והוא כולל טיפול תרופתי וגם המלצות שאינן תרופתיות. התסמינים יכולים לכלול כאב, קוצר נשימה, שלשול, עצירות, בחילות, תשישות ועייפות, בעיות שינה, גרד, חרדה, בלבול, מצב רוח ירוד ועוד.
הטיפול הפליאטיבי גם מציע מענה לסוגיות הקשורות בהתמודדות נפשית של המטופל וקרוביו, סיוע בתהליך קבלת החלטות ובאתגרים בתקשורת בין בני המשפחה, הכנה לשלבים הבאים, הנגשת מידע, סיוע במיצוי זכויות, תיאום בין גורמים שונים בבית החולים ובקהילה ועוד.
איפה ניתן לקבל טיפול פליאטיבי?
טיפול פליאטיבי ניתן לקבל בכמה מקומות:
- במרכזים רפואיים: ביחידות פליאטיביות או על ידי צוות ייעודי המגיע למיטת החולה המאושפז.
- בקופות החולים: במרפאות פליאטיביות המשויכות לקופות החולים.
- בבית: ייעוץ וטיפול של צוות מקצועי ייעודי שכולל אחות, רופא ועובדת סוציאלית המגיע לבית המטופל, בחסות קופת החולים.
- במסגרות אשפוזיות המיועדות ספציפית לטיפול פליאטיבי, כמו מסגרות סיעוד מורכב או הוספיס.
אילו אנשי צוות נותנים טיפול פליאטיבי?
טיפול פליאטיבי ניתן על ידי צוות רב-מקצועי שכולל רופא/ה ואח/ות מומחים בתחום, עובד/ת סוציאלי/ת, פסיכולוג/ית, פיזיותרפיסט/ית, מרפא/ה בעיסוק, קלינאי/ת תקשורת, מלווה רוחני ועוד. משרד הבריאות, בתי החולים וקופות החולים מעבירים הכשרות מקצועיות לכלל אנשי המקצוע העוסקים בתחום.
מיתוסים ועובדות על הטיפול הפליאטיבי
- מיתוס: טיפול פליאטיבי מיועד לחולי סרטן בסוף החיים.
עובדה: טיפול פליאטיבי יכול להועיל לחולים במחלה מסכנת חיים ולבני משפחותיהם כבר משלב האבחנה ובמשך כל שלבי הטיפול. - מיתוס: טיפול פליאטיבי מחיש את המוות.
עובדה: טיפול פליאטיבי אינו מזרז את המוות אלא מאפשר שמירה על איכות חיים ונוחות מרגע אבחנת המחלה, במהלכה ובסוף החיים. - מיתוס: חולים בטיפול פליאטיבי שמפסיקים לאכול מתים מרעב.
עובדה: חולים במחלה מתקדמת אינם מרגישים צמא ורעב כמו אנשים בריאים. המוות אינו נגרם מרעב או מהפסקת הזנה אלא כתוצאה טבעית של המחלה. - מיתוס: טיפול פליאטיבי ניתן רק בבית החולים.
עובדה: ניתן לקבל טיפול פליאטיבי בכל מקום שבו שוהה או גר המטופל: במרפאה, בבית, בבית חולים, במוסד סיעודי או בבית אבות. - מיתוס: צריך להגן על ילדים מחשיפה לתהליכי סוף חיים ומוות.
עובדה: מתן אפשרות לילדים לשוחח על סוף החיים עוזר להם לפתח גישה בריאה לנושא ותועלת לחייהם כבוגרים. כמו מבוגרים, גם ילדים זקוקים לזמן להיפרד מיקיריהם ומהאנשים החשובים להם. - מיתוס: המוות מלווה בכאב.
עובדה: כאב אינו בהכרח חלק מתהליך המוות. כאשר החולה חש כאב לקראת סוף החיים, ישנן דרכים רבות להקל עליו. - מיתוס: שימוש במשככי כאבים בטיפול פליאטיבי גורם להתמכרות.
עובדה: טיפול בכאב למניעת סבל ולהשגת תחושת נוחות כרוך לעיתים קרובות בהעלאת מינון של משככי כאבים. הדבר נגרם מעלייה בסבילות לחומרים אלו ולא מהתמכרות. - מיתוס: מתן מורפין (מורפיום) מזרז את המוות.
עובדה: מתן מינונים מבוקרים של מורפין מאפשר שמירה על נוחות והקלת סבלו של המטופל אך אינו מחיש את המוות. - מיתוס: המשמעות של טיפול פליאטיבי היא שהרופא שלי מוותר עליי ושאין לי יותר תקווה.
עובדה: טיפול פליאטיבי מאפשר שמירה על איכות חיים של מטופלים הסובלים ממחלה מסכנת חיים. התקווה להשגת מרפא יכולה להשתנות לתקווה להמשיך בחיים מלאים ואיכותיים עד כמה שניתן. - מיתוס: אכזבתי את בן/בת משפחתי מכיוון שלא יכולתי לטפל בו/בה בבית.
עובדה: לעיתים צרכיו של החולה גוברים על אפשרויות הטיפול שניתן לספק לו בבית, למרות מאמץ ניכר מצד המשפחה והסובבים. מתן טיפול מיטבי והולם חשוב ולא משנה היכן הוא ניתן.
*מבוסס על CANADIAN VIRTUAL HOSPICE